# מט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/49/

והנה מבאר לעיל, שעקר תקון התשובה הוא, לזכות שבחינת משה - יאיר לבחינת יהושע, שזהו בחינת יחוד חמה ולבנה (עין בבא בתרא עה.), ועקר התקון על־ידי שמחת שבת שממשיכין על עצמו וכו' כנ"ל. כי עקר תקון פגימת הלבנה שהוא בחינת יהושע הוא על־ידי בטול העצבות, כי פגימת הלבנה זה "מארת" חסר, ומבאר בזהר הקדוש (פנחס רלד.) ומובא בדבריו ז"ל (סימן רכו): 'מארת חסר דא לילית', שמשם כל היללה והעצבות, שמשם כל פגם הברית, שהוא עקר היצר הרע. ועל־כן בשעת קדוש לבנה מזכירין גדל השמחה של המאורות, כמו שאומרים: 'ששים ושמחים לעשות רצון קונם' וכו'. וכן נוהגין ישראל לברך ברכת הלבנה בשמחה רבה, וכמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים סימן תכו סעיף ב): שנוהגין לעשות רקודין ומחולות בשעת קדוש לבנה, זה בחינת מלוי פגימת הלבנה שהוא על־ידי שמחה, כנ"ל.

וזה שהזהירו מאד את יהושע כמה פעמים: "חזק ואמץ", כמו שכתוב בסוף התורה בענין הסתלקות משה (דברים פרק לא), ובתחלת ספר יהושע, כי עקר ההתחזקות על־ידי שמחה, כמו שכתוב (נחמיה ח, י): "כי חדות ה' היא מעזכם", ועל־ידי־זה עקר היחוד וההארה ממשה ליהושע, שהוא עקר תקון דרכי התשובה כנ"ל.