# נ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/50/

וזה בחינת לחם משנה של שבת, בחינת משנה־תורה (דברים יז, יח), בחינת (איוב יא, ו): "כפלים לתושיה", שכל זה בחינת תשובה על תשובה, כי עקר בחינת תשובה על תשובה זוכה הצדיק האמת, שכבר זכה לעשות תשובה בתכלית השלמות והזכות בלי שום פניה שאין שלמות אחריו, ואף־על־פי־כן הוא עושה גם אחר־כך תשובה על תשובה, דהינו על השגתו הראשונה וכו', כמו שכתוב שם (במאמר הנ"ל), שזהו בחינת יום שכלו שבת כלו תשובה שיזכו לעולם־הבא, כמו שכתוב שם, וגדולי הצדיקים זוכין לזה בעולם־הזה כנ"ל, ולעולם־הבא "עין לא ראתה" וכו' (ישעיה סד, ג), ורק זה הוא בחינת תשובה על תשובה בשלמות, שזהו בחינת קדשת שבת, שהוא כלו תשובה, כנ"ל.

כי שאר האנשים, אפלו אם מתגברים כראוי ועושים בכל פעם תשובה על תשובה הראשונה, דהינו על 'חטאתי' וכו', שלא היה זך בלי פניה וכן אחר־כך, כל זה אינו נקרא תשובה על תשובה באמת כי אם בשם המשאל, כי כל זמן שלא זכך האדם את עצמו בתכלית הזכות, עד שאין עולה על מחשבתו שום פניה ושום מחשבה זרה, עדין אינו בכלל בעל־תשובה גמור מאחר שיש בו עדין איזה שמץ אחיזת הפסלת, ועל־כן כל אלו התשובות שעושין בכל פעם, מחמת שלא היתה התשובה זכה כל־כך, כל אלו התשובות נקראים תשובה אחת, ואז כשבא בתשובותיו הרבים לתשובה שלמה באמת בתכלית הזכות בלי שום שמץ של איזה צד מחשבת חוץ, כל זה נקרא תשובה הראשונה, ואחר־כך כשעושה תשובה על השגתו הראשונה, זה עקר בחינת תשובה על תשובה.

ובודאי גם זה הצדיק הגדול בחינת משה שזוכה לזה - לעשות תשובה על תשובה על ההשגות, כנ"ל, גם הוא יש לו בחירה בזה, כי מאחר שצריך בזה העולם לעשות תשובה בכל פעם על השגתו הראשונה - בודאי יש לו בחירה, כי בזה העולם, אפלו הצדיק הגדול והנורא מאד כמו משה רבנו, עליו השלום - יש לו בחירה, אך עקר הבחירה של הצדיק שהוא בחינת משה הוא בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו' (שבת פז.), כמו שכתוב במקום אחר (בספר חיי מוהר"ן סימן קצז).

וזה בחינת הבחירה שהיה לאדם־הראשון קדם החטא, שהיה זך בתכלית, ועדין לא נתן בו יצר הרע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ומובא בפרוש רש"י (בראשית ב, כה), ואם כן, מאין היה לו בחירה עד שחטא בעץ הדעת, אך כל בחירתו אז היה בבחינה זאת, בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו'. כי הוא היה זך לגמרי בתכלית, והזהירו השם־יתברך שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע, דהינו במקום שיש שם אחיזת הרע - לא יאכל משם, כי רצה שלא יכנס בו היצר הרע הגשמי שלנו כלל, רק ישאר לו בחירה של גדולי הצדיקים בחינת משה, שצריכין בכל פעם לילך מדרגא לדרגא ולעשות בכל פעם תשובה על השגתו הראשונה, שזהו בחינת קדשת שבת, שיום זה קדוש ונורא מאד, ואין בו אחיזת הרע, ועל־כן אין בו שום ברור, רק כל העבודה של יום השבת הוא לעלות מהשגה להשגה, שזהו בחינת תשובה על תשובה באמת כנ"ל, שזהו בחינת עבודת גדולי הצדיקים הנ"ל, שכל בחירתם בבחינת 'משה הוסיף יום אחד מדעתו', ומשם היה בחירתו של אדם־הראשון, כנ"ל.

ועל־כן באמת כל מכשל החטא שלו היה על־ידי שהוסיפה על הצווי כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ג), ועל־ידי־זה נכשלו לגמרי ועברו על מצות ה', כי בודאי אסור להוסיף על דברי השם־יתברך כמו שכתוב (דברים יג, א): "לא תסף עליו". אבל אף־על־פי־כן מצינו, שמשה רבנו הוסיף יום אחד מדעתו, והשם־יתברך הסכים עמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פז.), אך בודאי יש בזה חלוקים רבים, כי הלא מצינו בכל הצדיקים החכמים הראשונים שהוסיפו כמה גזרות וגדרים ברב המצוות, שהם בחינת משמרת למשמרת, כגון שבות לשבת וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן ה.), ועל־כן באמת לנו אסור לגמרי לגרע או להוסיף, אבל גדולי הצדיקים יש להם בזה בחירה, שיש כמה דברים שהם צריכים להבין מדעתם אם להוסיף אם שלא להוסיף.

ועל־כן באמת יש יגיעה ועבודה גדולה בזה כמו שהבנתי מדבריו ז"ל בעת שדבר מזה, וזה היה סוד הבחירה של אדם־הראשון, וכשנכשל על־ידי אשתו שהוסיפה שלא כראוי - נכשל מאד בחטא גמור, כי בודאי כשאין זוכין לכון דעתו יתברך כראוי - יכולים להכשל מאד, שזהו בחינת 'ארבעה נכנסו לפרדס' - שרק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, אבל בן עזאי ובן זומא, זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת, אבל נשארו צדיקים גדולים, אבל אחר נפל לגמרי וקצץ בנטיעות (חגיגה יד:). כי ענין זה הוא בחינת הבקיאות הנ"ל, בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו', כי בודאי צריך הצדיק לעלות בכל פעם להשגה גבוה יותר, אבל אף־על־פי־כן אסור לו להרס לעלות אל ה' לכנס בהשגות שאינם ראוים לו כמובן כל זה בדבריו ז"ל [כמו שכתוב בהתורה 'כי מרחמם' (בסימן ז, לקוטי תנינא), על מאמר רבותינו ז"ל (אבות ג, יג): 'סיג לחכמה שתיקה' וכו', ובמקום אחר (סימן ט' תנינא)].

ומי שזוכה בעבודתו לבקיאות הזה היטב - זוכה לידע לכון דעתו מה להוסיף שיהיה כרצונו יתברך ומה שלא להוסיף, ועל־כן רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, נכנס ויצא דיקא, בחינת עיל ונפיק הנ"ל, שהיה בקי בעיל בקי בנפיק, אבל בן עזאי ובן זומא טעו בענין הבקיאות הזה, ועל־כן לא יצאו בשלום, רק שאף־על־פי־כן נשארו בצדקתם, אבל אחר קצץ בנטיעות, כי יצא לחוץ לגמרי, וזה בחינת חטא אדם־הראשון שהיה גבוה מאד ונכשל בכמה בחינות. וכמרמז בזהר הקדוש (תקון סט. קב.): 'בההוא יומא הציץ ומת', כי הסתכל במה דלא הוו ליה רשו, וכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:) שכפר בעקר, רק שתכף עשה תשובה, וכל זה היה בחינת פגם הבקיאות הנ"ל.

וכל התקון שלו היה על־ידי שבת, כי 'שבת אגין עלוהי' (שבת הגן עליו) (זהר תרומה קלח.), כי קדשת שבת הוא בבחינה זאת, בחינת תשובה על תשובה באמת, דהינו על השגה הראשונה וכו', שזהו בחינת 'יום שכלו שבת', כלו תשובה כנ"ל. אבל זה אין זוכין כי אם גדולי הצדיקים בחינת משה, שרק הם יודעים ומשיגים סוד קדשת שבת בשלמות, כי הם עושים תשובה על תשובה בשלמות, שהוא על השגה הקודמת וכנ"ל, ומהם אנו מקבלים קדשת שבת, בבחינת 'לך והודיעם' הנ"ל (אות ז), ועל־ידי־זה גם אנו יכולים לזכות לתשובה על תשובה לפי ערכנו, שנזכה לשוב תמיד להשם־יתברך על שהתשובה הראשונה לא היתה זכה כל־כך, והלואי שנזכה לעת עתה לזה.

וזה בחינת לחם משנה של שבת, בחינת תשובה על תשובה הנ"ל. כי עקר לחם משנה נמשך מהמן (עין שבת קיז:), שירד ביום הששי לחם יומים ובשבת לא ירד כלל. כי המן הוא בבחינת דעת בחינת משה, כמו שאמר רבנו ז"ל (סימן נו), וזכו ישראל בזכות משה, שביום הששי ירד לחם משנה בשביל שבת, ובשבת לא ירד כלל. כי בכל ששת ימי המעשה שיש בהם ברורים - ירד להם המן דבר יום ביומו כפי הברור של אותו היום. וזה בחינת תשובה של ההמון עם, כי על־ידי התשובה מבררין הטוב מן הרע, הכשר מן הפסול וכו', שזהו בחינת הברור שנעשה בכל יום מששת ימי המעשה, שהם כנגד ששה סדרי משנה, שהם בחינת כשר ופסול, אסור ומתר, טמא וטהור (סימן עט). וביום הששי ירד לחם משנה - זה בחינת תשובה על תשובה של ההמון עם, עד שנשלם תשובתם בשלמות, ובשבת לא ירד המן כלל, רק אז אוכלים הלחם משנה של יום הששי, שהוא סוד ענג שבת. כי אז אין ברור, ואין טורחין אז בהמשכת השפע בגשמיות כפי הברור, רק אז צריכין לאכל סעדת שבת להתענג על ה' בלחם משנה, שהוא בחינת תשובה על תשובה של גדולי הצדיקים, בחינת משה, שהוא בעצמו בחינת המן בחינת הדעת, שכל תשובתו הוא רק על השגה הקודמת, כנ"ל.

כי בשבת אין ברור, אבל עלית העולמות - עקרו הוא בשבת כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, הקדמה לשבת). וזה היה צריך אדם־הראשון שעדין לא נתן בו יצר־הרע ולא היה צריך ברור שלנו, רק היה צריך להעלות העולמות, כמבאר בכונות הרבה בזה (עץ־חיים, שער ח', פרק ו', ועוד). וזה עקר קדשת שבת שזוכין לזה גדולי הצדיקים, שזהו בחינת תשובה על תשובה בשלמות באמת כנ"ל, כי כפי תשובתו כן הוא עלית העולמות התלויים בו. ועל־כן באמת עקר לחם משנה, בחינת משנה־תורה, זוכין הצדיקי אמת הנ"ל, רק גם אנו מחיבים לבצע על לחם משנה זכר למן, כי אנו ממשיכין בחינת לחם משנה בחינת תשובה לפי ערכנו על־ידי כח גדולי הצדיקים, שזוכין ללחם משנה בחינת תשובה בכל פעם על השגתו הקודמת, וכנ"ל.

כי כבר מבאר לעיל (באות יג), שעל־ידי אלו הצדיקים שהם עקר בחינת קדשת שבת, שכלו תשובה של עולם־הבא, שהוא על ההשגות כנ"ל, על ידם יכול כל אחד לזכות לתשובה אפלו הגרוע שבגרועים. כי בכל פעם שהצדיקים הנ"ל עושים תשובה על השגתם הראשונה ובאים להשגה יתרה - על־ידי־זה משיגין גדלת חסדיו ביותר, שעל־ידי־זה מגביהין השפלים ביותר ומכניסים גם בהם בחינת בקיאות הנ"ל, שיזכו לעת עתה לקים "ואציעה שאול הנך", וגם ממקומם ימשיכו עצמן להשם־יתברך בכל מה שעובר עליהם, ויצעקו ויתפללו להשם־יתברך תמיד בכלות הנפש, בבחינת "מבטן שאול שועתי" (יונה ב, ג), בחינת "צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי, קראתי שמך ה' מבור תחתיות, עד ישקיף וירא ה' משמים" (איכה ג, נד-נה), שיזכו לתשובה שלמה וכו' כנ"ל. וכל זה הוא בחינת קדשת שבת שמקבל כל אחד מגדולי הצדיקים הנ"ל, שהם בחינת משה, בחינת 'שבת דכלהו יומי', וכנ"ל.