# נא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/51/

וזה בחינת יום־כפור, שאז חיבים כלם להתענות - ומקדם בערב יום־כפור מצוה לאכל (ברכות ח:), כי האכילה מחברת הגוף עם הנפש, כי על־ידי האכילה נמשך חיות להגוף מהנפש והוא קיום האדם, ועל־כן על־ידי האכילה כראוי נעשה בחינת התקון הנ"ל, שהוא בחינת אלף וכו', שעל־ידי־זה נעשה אדם, בחינת א' דם, כמו שכתוב שם (במאמר הנ"ל), כי הגוף בחינת נקדה התחתונה והנשמה בחינת נקדה העליונה, כי גוף ונפש הם בחינת שמים וארץ כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:): "יקרא אל השמים מעל" (תהלים נ, ד) - 'זה הנשמה'. "ואל הארץ" - 'זה הגוף'. ושמים וארץ הם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה בחינת (ישעיה סו, א): "השמים כסאי" - נקדה העליונה, שנקראת כסא דמתכסיא וכו' כנ"ל. "והארץ הדום רגלי" - בחינת נקדה התחתונה כנ"ל. וחיות הנמשך על־ידי האכילה, שמחבר אותם יחד, זה בחינת הוא"ו שבתוך האלף, שממשיך החיות מנקדה העליונה לנקדה התחתונה.

ועל־כן כל כונות האכילה הוא בבחינה זאת, בבחינת האלף הנ"ל, שהוא שני יודין וואו שבתוכם, והוא"ו נתחלקת לשנים, ואז יוד ואו למעלה ויוד ואו למטה. ושניהם גימטריא ל"ב, בחינת ל"ב שנים שטוחנין המאכל ומבררין אותו, שהם בחינת ל"ב נתיבות חכמה וכו', כמובא (פרי־עץ־חיים, יום־הכפורים פרק ג). והעקר החיות נמשך אל הלב - ששם כל רתיחת הדמים, והעקר, שצריכין לאכל בקדשת ישראל, כדי שיהיה נמשך החיות מהנשמה אל הגוף בקדשה, באפן שיחיה את הדמים שבלב בקדשה, ולא יתאחזו מהם התגברות הדם שבחלל־השמאלי, שמשם אחיזת הסטרא־אחרא וכו', ואז כשהדמים זכים כראוי ומקבלין רק חיות הקדשה על־ידי האכילה, אזי נעשה בחינת אדם הנ"ל שהוא 'אלף דם', כי האלף הוא בחינת ל"ב שנים, ל"ב נתיבות החכמה שנעשה על־ידי שנכלל הגוף והנפש, נקדה התחתונה ונקדה העליונה, ודם - הוא מה שזכה להחיות את הדמים בקדשה, באפן שלא יתגבר הדם שבחלל־השמאלי, וכנ"ל, ואדם־הראשון פגם בזה באכילת עץ הדעת טוב ורע, ועל־כן פגם בבחינת אדם, וכן כל אדם, כל החטאים שלו נמשכין מפגם הדמים שבחלל־השמאלי. ועל־כן ביום כפור שאז עקר התשובה, על־כן צריכין להתענות לתקן כל החטאים שבאים מהדם שבחלל־השמאלי, שמשם כל החטאים שנכנעין על־ידי התענית. וזה בחינת התעניתים של הבעלי־תשובה.

ועל־כן קדם יום־כפור צריכין לאכל בערב יום־כפור, כי כשרוצין לשוב צריכין להיות בקי בהלכה בקי בעיל בקי בנפיק וכו' כנ"ל, כי הבא לטהר מסיעין לו, ואומרים לו המתן כנ"ל. כי האכילה של ערב יום־כפור שהוא מצוה, זה בחינת אכילת שבת־קדש, שאז נמשך בחינת ישוב הדעת הנ"ל, בחינת 'המתן', שהוא בקיאות בהלכה, כנ"ל. ועל־כן ביום־כפור שצריכין כלל ישראל לשוב בתשובה שלמה, וצריכין אז לגמר להמשיך דרך התשובה בעולם, שהוא בקיאות בהלכה הנ"ל, על־כן אי־אפשר לחטף להתענות מיד רק צריכין מקדם בערב יום־כפור לאכל, והוא מצוה גדולה. כי מצות האכילה של ערב יום־כפור היא בחינת תקון בקי בנפיק, ומצות התענית והעבודה של יום־כפור זה בחינת עיל, ועל־כן צריכין שניהם, כי אי־אפשר לשוב כי אם כשבקיאין בהלכה הנ"ל בעיל ונפיק, כנ"ל.