# נד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/54/

וזה בחינת ארבעה מינים שנוטלין בידים, ואיתא בזהר הקדוש (ח"א רכא.; תקוני־זהר תקון יג; דף כט.): 'מאן נצח? מאן דאחיד מאנא קרבא בידוהי' (מי מנצח? מי שאוחז כלי הקרב בידיו). ולכאורה אינו מובן כלל, מה זאת השאלה 'מאן נצח'?! הלא בכל המלחמות רואין 'מאן נצח' - מי שכבש המלחמה והכניע והפיל והרג את שונאו שנלחם עמו, ואיך שיך לשאל 'מאן נצח'? וגם התשובה 'מאן דנקיט מאנא קרבא בידוהי', הלא אדרבא! בכל המלחמות זה סימן שלא נצח עדין המלחמה, מאחר שצריך לאחז עוד הכלי מלחמה בידיו, כי מי שמנצח המלחמה לגמרי אינו אוחז עוד כלי המלחמה בידיו!

אך אפשר להבין על־פי הנ"ל, כי כבר מבאר, שבחינת מלחמת עמלק הוא מלחמה ארכה מאד מאד, כי 'עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל' (תנחומא חקת יח), ועקר הוא מלחמת היצר שהוא בחינת קלפת עמלק שאורב על האדם תמיד ורוצה להפילו לגמרי, חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:). ועקר הכנעתו הוא התחזקות שהוא בחינת בקיאות הנ"ל, שעקרו בחינת בקי ב'נפיק', בחינת "ואציעה שאול הנך". שבכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו - יהיה חזק מאד לבל יפל משום דבר וכו', וזה הדרך צריכין ללמד הרבה לקבלו אצל הצדיקים והנלוים אליהם בחינת משה ויהושע וכו' כנ"ל. וזה כל העבודה בראש־השנה ויום־כפור - להמשיך דרך התשובה הזה בעולם, וכנ"ל.

נמצא, שבענין מלחמה זאת שיש לכל אדם עם יצרו שהוא בחינת מלחמת עמלק, כל נצחון המלחמה הוא, כשהוא חזק בדעתו בכח הצדיק לאחז את עצמו ולעמד בקשרי המלחמה בכל מה שיעבר עליו, כי כל זמן שהאדם אינו מיאש את עצמו, ומחזק את עצמו להתחיל בכל פעם מחדש וכו' ועוסק עדין במלחמה זאת שעקר הכלי זין הוא תפלה וכו', כמו שכתבתי במקום אחר (סימן ב), הוא נקרא 'נוצח את המלחמה'. כי באמת "לה' המלחמה" (שמואל א יז, מז), כי אי־אפשר להאדם בעצמו לנצחו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין שם): 'אלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו' וכו', וכמו שכתוב (שמות יז, טו): "מלחמה לה' בעמלק מדר דר" וכנ"ל. רק שהאדם חיב לחזק את עצמו, ולעורר את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי ליאש את עצמו בשום אפן וכו'.

ועתה מובן דברי הזהר הקדוש הנ"ל: 'מאן נצח? מאן דאחיד מאנא קרבא בידוהי', כי בודאי במלחמה זאת שהיה לנו בראש־השנה ויום־כפור, שהוא להכרית זרעו של עמלק בגשמיות ורוחניות, בודאי אין רואין בחוש עדין 'מאן נצח', בפרט באריכות הגלות הזה, שעדין הבית־המקדש חרב, וכל אחד עובר עליו מה שעובר, אך בכלל ישראל, בודאי כבר נצחו המלחמה, מאחר שאוחזין המאני קרבא בידוהי, שהם הלולב ומיניו. כי מאחר שישראל עוסקין עדין במלחמה הזאת ואוחזין מאנא קרבא בידיהון, שהם הארבעה מינים שמתפללין בהם וגומרין עליהם את ההלל, בודאי כבר נצחו המלחמה, כי במלחמה זאת - זה עקר נצחון המלחמה, כשאוחזין את עצמו ואוחזים מאנא קרבא בידוהי כו', וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל (חיי מוהר"ן סימן רעא) על פסוק (תהלים פט, י): "בשוא גליו אתה תשבחם" וכו' וכן במקום אחר - שכל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשם־יתברך הוא בכלל נוצח את המלחמה, שזה מרמז הארבעה מינים שאוחזים בידים בסכות אחר ראש־השנה ויום־כפור וכנ"ל.