# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/6/

ועל כן אפלו בנין בית־המקדש אינו דוחה שבת (מכילתא ויקהל א), כי בית־המקדש הוא בחינת נקדה העליונה כמו שכתוב שם, כי בית־המקדש מכפר עוונות ישראל, ומכניע הדם שבחלל־השמאלי על־ידי שפיכת דם הקרבנות, ועל־ידי התשובה שכל אחד שב על עוונותיו ומתביש בשעת הבאת הקרבן, ומעלה כל נצוצות הנפולין לבחינת נקדה העליונה שהוא בחינת קדשת הבית־המקדש כנ"ל. אבל כל זה אי אפשר כי אם בכח קדשת שבת שקביעא וקימא, כי בשבת אין ברור, רק כל הברורים שמבררים בכל ששת ימי החל - הכל הוא בכח קדשת שבת שהוא בחינת עולם־הבא, ששם שביתה ומנוחה ואין הרע יכול להתאחז שם כלל. כי קדשת שבת הוא אחדותו יתברך, שיורד בכל מקומות הטמאים ואין יכולין להתאחז בו כלל, בבחינת (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" - 'אני ולא מלאך אני ולא שרף' (מכילתא בא ז), כמו שכתוב בהתורה 'הסתרה' (בסימן נו). כי שבת והצדיק הם בחינת 'תרין סהדין' וכו', המובא בזהר הקדוש (פנחס רמג:), שהם שבת ומילה (עין מהרש"א ברכות יד: דבור המתחיל 'כל הקורא'). כי מילה בחינת תקון הברית בתכלית השלמות שזוכה לזה הצדיק האמת, שעל־ידי אלו התרין סהדין, כל אחד כפי מה שאוחז בהם - לא יפל לעולם בשום אפן! יהיה איך שיהיה, בבחינת (תהלים קלט, ח): "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך". כי אין שאול וחשך וצלמות וכו', שיוכל להסתיר קדשת אלו התרין סהדין, שהם שבת והצדיק האמת.