# סו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/66/

ונחזר לענין שבת. וזה שמבאר במדרשים שהכנעת קלפת עמלק שהוא כלל כל העכו"ם שהם כנגד ישראל, הוא על־ידי קדשת שבת, וזה שמובא במדרש [(פרקי דרבי אליעזר מג) מובא בספר מים יחזקאל פרשת בשלח], וזה לשונו: 'אמרו ישראל, רבונו של עולם! כתבת בתורה (שמות כ, ח): 'זכור את יום השבת' וכו' וכתבת (דברים כה, יז): 'זכור את אשר עשה לך עמלק', האיך יתקימו שתי זכירות הללו? אמר הקדוש־ברוך־הוא: אינו דומה וכו', זה 'זכור' לקדש, וזה 'זכור' להרגו ולאבדו', עד כאן לשונו. הינו כל הענין מה שכתבנו לעיל על־פי התורה הנ"ל, שמבאר, שקדשת שבת הוא בחינת קדשת הצדיק, בחינת משה שעושה תשובה על תשובה תמיד, כי זוכה בחייו ליום שכלו שבת כלו תשובה וכו' כנ"ל, ובכחו הגדול לוחם בחינת יהושע מלחמת עמלק להכניע הדם שבלב שבחלל־השמאלי וכו' כנ"ל, ועל־כן מחבר במדרש הנ"ל שתי זכירות אלו של שבת ושל מחית עמלק [וכמובא גם בדברנו לעיל באות לב בענין השתי זכירות עין שם].

ומקשה, איך יתקימו שתי זכירות האלו של שבת ושל מעשה עמלק? הלא באמת הם שני הפכים זה מזה! כי הלא לכאורה היה ראוי לשכח לגמרי ענין עמלק כדי לגרש קלפתו וזהמתו מהלב - רק לזכר קדשת שבת שהוא קדשת הצדיק, שהוא כלל קדשת ישראל! ועל זה משיב המדרש כפשוטו, 'אינו דומה, זה זכור לקדשו, וזה זכור להרגו ולאבדו'. הינו כי בודאי הם שני הפכים, ועל־כן צריכין לזכר שניהם - קדשת שבת, ולהבדיל - מעשה עמלק, כדי לאבד ולעקר זכר עמלק על־ידי זכרון קדשת שבת בכל עת כנ"ל. כי זכרון מעשה עמלק צריכין רק לזכר בשביל לעקרו ולאבדו, כי בודאי צריכין לשכח ולהעביר מלבו לגמרי מעשה עמלק שממנו כל התאוות וההרהורים וכו', רק עקר הזכרון של מעשה עמלק הוא כדי לעקרו - שצריכין לזכר שעמלק אורב על האדם תמיד, על־כן צריכין להתגבר ביותר בזכרון קדשת שבת שהוא קדשת הצדיק שעושה תשובה תמיד, שבכחו יש לנו גם כן תקוה תמיד וכו', כנ"ל. ועל־כן דיקא מחמת שהם שני הפכים - צריכים לזוכרם היטב כדי לעקר קלפת עמלק על־ידי זכרון קדשת שבת, שהוא קדשת הצדיק שבכחו לוחם בחינת יהושע מלחמת עמלק וכו' וכנ"ל. וכן מבאר בגמרא שבת פרק 'כל כתבי' (דף קיח:), שהכנעת קלפת עמלק שהוא כלל הרע של השבעים עכו"ם הוא על־ידי קדשת שבת, כמו שאמרו שם: 'אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אמה ולשון, שנאמר (שמות טז, כז): "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט" וכו', וכתיב בתריה (שם יז, ח): "ויבא עמלק"' וכנ"ל, הינו כנ"ל: