# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/7/

ועל כן פקוח נפש דוחה שבת (שבת קלב.), ואפלו הפחות שבישראל מחללין שבת עליו כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, כי כל זמן ששם ישראל נקרא עליו יש לו תקוה על־ידי הצדיק האמת ועל־ידי שמירת שבת כנ"ל. כי שמירת שבת נתנה לישראל כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י:): 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש לתנה לישראל', ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל על זה (שם קנא:): 'מטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה'.

כי האדם נברא לידע ולהכיר את הבורא יתברך, אבל אי אפשר לדעת אותו יתברך כי אם על־ידי עבודת התורה והמצוות שהם כלם ברורים - לברר הטוב מן הרע, שזהו בחינת ששה סדרי משנה, שהם בחינת כשר ופסול וכו' כנ"ל - שצריכים לבררם בזה העולם שנברא בששת ימי המעשה וכו' כנ"ל. וכשאדם חוטא ופוגם באיזה מצוה או שעובר עברה, חס ושלום, נסתלק הדעת כפי הפגם, ולא היה אפשר לתקן, כי על־פי משפט אין מועיל תשובה כמובא. אך השם־יתברך חמל על עולמו והקדים רפואה למכה, ובאהבתו ובחמלתו נתן לנו את השבת שהיא שביתה ומנוחה - שהוא קדשה גבוהה ונעלמת מאד, שאין מגיע לשם שום פגם. כי שבת קביעא וקימא ואין קדשתה תלויה בישראל שיקדשו אותה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי קדשת שבת קבועה תמיד מעצמה, כי לשם אין מגיע שום פגם, כי זאת הקדשה של שבת הוא בחינת הקדשה העליונה ונעלמת מאד מאד, שנאמר שם (איוב לה, ו-ז): 'אם תצדק מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו' וכו'.

וזה בחינת קדשת התשובה שקדמה לעולם (פסחים נד.). כי שבת בחינת תשובה כנ"ל, הינו כשאדם חוטא, חס ושלום, ונסתלקין ממנו כל הקדשות כפי החטא והפגם, אבל בחינת הקדשה של שבת שהוא בחינת קדשת התשובה הוא קביעא וקימא גם אז, ועל־ידי־זה יש לו כח לשוב להשם־יתברך בכל עת שירצה.

אבל זה הסוד אין מי שיודע בשלמות כי אם הצדיק הדור שהוא בבחינת משה, שהוא בחינת 'שבת דכלהו יומא' כנ"ל. ועל־כן עקר התשובה אי אפשר לזכות כי אם על ידו, כי רק הוא מודיע לנו עצם מעלת קדשת שבת שהוא בחינת קדשת התשובה, ומעורר אותנו בכל עת לשוב להשם־יתברך, איך שהוא, אפלו אם עבר על כל התורה אלפים פעמים, כי רבים רחמיו מאד, כי כבר הקדים לנו קדשת שבת שנתן לישראל ברחמיו, שעל־ידי־זה אין קדשתו נפסקת מישראל לעולם ויכול לשוב תמיד וכו', וכנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י:): 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם' וכו', ומקשו שם, 'והא אמר רב הנותן מתנה אין צריך להודיעו'. ותרצו: 'הא במלתא דעבידא לגלויי' וכו'. והקשו: 'והא שבת עבידא לגלויי'. ותרצו: 'מתן שכרה לא עבידא לגלויי'. וזה המאמר הוא מקושי ההבנה, כי הלא כל התורה והמצוות הם כלם מתנות טובות שנתן לנו השם־יתברך! ובפרט מה שמסיק, 'מתן שכרה לא עבידא לגלויי', הלא גם כל שכר המצוות אינם גלויים לנו בזה העולם, כי 'שכר מצוה בהאי עלמא ליכא' (קדושין לט:), רק אנו מאמינים בשכר עולם־הבא אשר עין לא ראתה וכו' (ישעיה סד, ג). אך על־פי הנ"ל מובן קצת, כי שבת הוא מתנה טובה מבית גנזיו, שגנוזה וצפונה יותר משכר כל המצוות, כי היא בחינת קדשה הקבועה וקימת לנצח, בחינת תשובה, בחינת יום שכלו שבת, שעל־ידי קדשה זאת יכולין לתקן הכל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיח:): 'כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו, שנאמר (ישעיה נו, ב): "שומר שבת מחללו" - מחול לו'. ועל־כן על־ידי קדשת שבת יש תקוה להעולם, כי אפלו עובד עבודה־זרה כדור אנוש מוחלין לו. וזה עקר מתן שכר של שבת, שעל־ידי שמירת שבת - יכול כל אחד לזכות ליום שכלו שבת, אפלו אם פגם מאד. אבל זה הסוד שהוא בחינת מתן שכרה של שבת גנוז וסתום מאד, וצריכין לקבלו על־ידי הצדיק שהוא בחינת משה שהזהיר לו השם־יתברך: 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו' לך והודיעם', הינו שיודיעם מתן שכרה, כדמסקו שם בגמרא כנ"ל. שזה בודאי צריך משה להודיעם וללמד עמהם הרבה - להודיעם ולהכניס בלבם קדשת שבת, שהוא בחינת תשובה, שידעו ויקבעו בלבם שתמיד יכולין לשוב להשם־יתברך מכל מקום שהוא, בבחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" וכו', המובא בהתורה הנ"ל.

וזה אין זוכין כי אם בכח הצדיק, בחינת משה, שכבר זכה על־ידי עבודתו גם בזה העולם, לבחינת "יום שכלו שבת", שהוא כלו תשובה - שעושה בכל פעם תשובה על תשובה וכו' וכנ"ל, כי יודע שלגדלתו אין חקר וכו'. ועל־ידי־זה יכול להודיע לכל ישראל קדשת שבת, הינו בחינת מתן שכרה שהוא יום שכלו שבת - הינו שיש תקוה לכל תמיד כל ימי חייו, אפלו אם נתעורר לשוב, ונפל, וחזר ונתעורר, וחזר ונפל, וכן הרבה פעמים מאד! אף־על־פי־כן יש תקוה תמיד על־ידי קדשת שבת ששומרים ישראל, כנ"ל. כי הלא אפלו מי שחטא כל ימיו ולא נתעורר בתשובה כלל, אם ישוב לבסוף - מוחלין לו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין מ:), מכל שכן כשנתעורר כמה פעמים רק שחזר ונתרחק, וכן היה כמה פעמים, שבודאי יש לו תקוה, כי לית רעותא טבא דאתאביד וכו' (זהר תרומה קנ:). וכל זה אי אפשר לידע כי אם על־ידי־זה הצדיק שעושה תשובה על תשובה תמיד, שזהו בחינת יום שכלו שבת, שיודע כי "לגדלתו אין חקר", שהוא מודיע ומכניס בלב ישראל שלא יתיאשו מן התשובה לעולם, וכנ"ל.