# עד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1163/67/74/

וזהו גם־כן בחינת ערובי חצרות, שעקר תקון הערוב הוא גם כן על־ידי סעדת שבת, שעל־ידי שמשתתפין בסעדת שבת על־ידי־זה מתרין להכניס ולהוציא מרשות זה לזה, ובלא ערוב אסורין להוציא ולהכניס מרשות אחד לחברו אף־על־פי ששניהם רשות היחיד. כי כבר מבאר, שכלל אסור הל"ט מלאכות בשבת הם בחינת הוצאה מרשות לרשות שהוא בחינת ברורים וכו' כנ"ל (באות למד), ורבותינו ז"ל החמירו ש אפלו מרשות זה לזה אסור גם־כן להכניס ולהוציא. וכל זה בשביל תקון בחינת הבקיאות הנ"ל, שבשביל זה כל אסור הוצאה כנ"ל (באות הנ"ל), כי כמו שצריכין לזהר ב'עיל' וב'נפיק' שלא לצאת מהגבול שלו, וכן שלא יהרס לעלות את ה' לפנים מהגבול שלו, שזהו בחינת 'בקי בעיל בקי בנפיק' וכו' כנ"ל - כן צריך לזהר שלא יהרס לכנס בגבול חברו, בין בבחינת 'עיל' ובין בבחינת 'ונפיק'.

כי בבחינת 'ונפיק', בודאי חלילה וחלילה שיסתכל על חברו לומר שיעשה כמעשיו, חס ושלום, כי יוכל לאבד עולמו כרגע, חס ושלום. ועל זה הזהיר דוד המלך, עליו השלום, בתחלת ספרו (תהלים א, א): "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" וכו' עד "ובמושב לצים לא ישב". כי ידוע כמה מורידין ומפילין את האדם ליצני הדור, ובפרט הלצים המכנים עצמם בשם 'כשרים וחסידים' וכו', השם־יתברך יציל וישמר את ישראל מהם ומהמונם.

אך אפלו בבחינת 'עיל' צריכין גם־כן להיות בקי מאד לבלי להסתכל על חברו שנראה לו שהוא צדיק וישר וכשר כנגדו, שלא יפל על־ידי־זה חס ושלום, כי אף־על־פי שבודאי הוא טוב לקנא את חברו בתורה ותפלה וביראת שמים, בבחינת (בבא בתרא כא.): 'קנאת סופרים תרבה חכמה', אבל יש בזה בחינת (הושע יד, י): "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", כי הרבה נופלים על־ידי־זה, כי מתקנאים בחבריו שנראה לו שהם צדיקים וכשרים כנגדו הרבה, ועל־ידי קנאתו בהם נופל בדעתו לגמרי, כמובן למשכיל על דרכיו כל זה. ואי־אפשר לבאר כל דרכי חלישות הדעת שמפיל הבעל־דבר על האדם על־ידי־זה, על־כן צריכין לבלי להיות סכל ופתי רק להיות בקי בהלכה, שיהיה קנאתו בחבריו הטובים ממנו - לטובה ולא לרעה, להתקרב להשם־יתברך ולא להתרחק, חס ושלום, וכמרמז בהמעשה של החכם והתם (ספורי־מעשיות מעשה ט), שהשיב התם: 'זה מעשה שלו וזה מעשה שלי', וכמובא מזה בדברנו במקום אחר (הלכות פסח הלכה ט, כב.).

ועל־כן תקנו חכמינו ז"ל ש אפלו מרשות אחד לחברו אסור להוציא ולהכניס בשבת - שלא יפגם בבחינת בקיאות הנ"ל וכנ"ל. והתקון על־ידי סעדת שבת, שהוא הערוב שמניחין - כי על־ידי סעדת שבת נתתקן בחינת בקיאות הנ"ל, ואז מתרין להוציא ולהכניס מבית לבית שבחצר. כי כבר תקנו בחינת בקיאות הנ"ל, ואז יהיה התחברות הרשיות שבינו לחברו רק לטובה ולא לרעה, חס ושלום, שיתחברו ויתקרבו זה לזה באהבה ושלום - שילמד אחד מחברו לטובה להתקרב להשם־יתברך, ולא להתרחק חס ושלום על־ידי־זה, כי כל זה הוא בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל שנתתקן על־ידי סעדת שבת שהוא בחינת הערוב שמניחין, וכנ"ל.