# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/62/

כי שבת הוא בחינת המשכת החיים לתוך המלכות (עין במאמר "וביום הבכורים" סימן נו), כי שבת הוא בחינת מלכות, בחינת שבת מלכתא (בבא קמא לב:), ואז הוא המשכת החיים בחינת 'טועמיה חיים זכו' (מוסף לשבת), ועל־כן לכולי עלמא בשבת נתנה התורה (שבת פו:), כי על־ידי התורה הוא המשכת החיים לתוך המלכות, כמו שכתוב שם, כי על־ידי התורה קוראין את החיים לתוך המדות והכלים, שלא יהא רבוי שמן גורם כבוי הנר, כי אוריתא שמא דקודשא־בריך־הוא (תקוני זהר כה:), כמו שכתוב שם כל זה, עין שם.

וזה בחינת (ישעיה נח, יג): "וקראת לשבת ענג", ענג - זה בחינת התורה שעל ידה ממשיכין החיים לתוך הכלים והמדות, בחינת ע' דן נ' הר ג' ן (זהר בראשית כו.), כי 'עדן - עין לא ראתה' (עין ברכות לד:), כי אי־אפשר להסתכל שם מחמת רבוי אור, כי שם הוא עדין בחינת בלתי צמצום, וצריך לצמצם האור להמשיך משם הנהר לתוך הגן, שזה בחינת המשכת החיים, דהינו הדעת לתוך המדות, "וקראת לשבת" כו', 'וקראת' דיקא, בחינת (דברים יז, יט): "וקרא בו כל ימי חייו". וזה נעשה בשבת כי אז נתנה תורה, כי גם שבת בעצמו היא בחינת התורה בחינת 'בראשית־ירא־שבת', כי 'שבת שמא דקודשא־בריך־הוא', וזהו "וקראת לשבת ענג", כנ"ל.

וזה בחינת תחומין - שאסור לצאת בשבת חוץ לתחום, בחינת (ירמיה ה, כב): "אשר שמתי חול גבול לים", כמובא בתקונים (דף יב.), הינו שבשבת, שאז הוא המשכת החיים - אסור לצאת חוץ מן הגבול והתחום, כי זה עקר המשכת החיים, על־ידי שממשיכין לתוך הכלים והמדות, שלא יהא רבוי השמן כו' כנ"ל, וזה שמובא בתקונים (תקון כא, נד:) שתחומין הם בחינת חי, כי ח' אלפים אמה הם התחומין ושבת הוא בחינת יוד, כמובא שם, הינו שבחינת התחומין הם בחינת חיים, כנ"ל.

ועל־כן הם שני אלפים אמה, הינו שני אלפים פסיעות, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח חיים, סימן שצז, סעיף ב), כנגד שני אלפים שנה שקדמה התורה לעולם, הינו בחינת שני אלפים מדרגות שנשתלשלה התורה עד שנתפשטה בזה העולם, כי כל שנה היא בחינת קומה, נמצא, שנשתלשלה התורה בחינת שני אלפים קומות עד שנתלבשה בזה העולם, וכנגד זה אסור לצאת בשבת יותר להלן מאותן אלפים קומות, והם בחינת שני אלפים פסיעות תחום שבת, כי כל פסיעה ופסיעה הוא עוקר קומתו ממקום למקום, וכמו שהבנתי משיחת רבנו, נרו יאיר, שבכל פסיעה שאדם הולך ממקום למקום - הוא בא בכל פעם בעולמות אחרים. ועל־כן אסור לצאת בשבת, שאז הוא בחינת נתינת התורה, בחינת המשכת הדעת - אסור לצאת חוץ מאותן אלפים פסיעות, בחינת אלפים קומות, בחינת אלפים שנה שקדמה התורה לעולם, כי 'במפלא ממך אל תדרש' (חגיגה יג.), ואדרבא! הוא קלקול הדעת בזה שיוצא חוץ לתחום, כי רבוי השמן כו'.