# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/62/2/

ועל כן התחומין הם משתנין לכל אחד ואחד מישראל בפני עצמו, כפי מה שקנה שביתה בערב שבת - כי כל אחד מישראל יש לו תחום אחר לפי מדרגתו והשגתו, וכמו ששמעתי מאדמו"ר, נרו יאיר, שכל אחד ואחד יש לו 'מה לפנים ומה לאחור' (חגיגה יא:), לפי מדרגתו. וזה בחינת אותיות התורה, שהן הן המדות והכלים, כמו שכתוב שם, ויש לכל אות ואות גבול אחר, ואסור שיכנס אחד בגבול חברו, ועל־כן אם נגעו זה בזה - פסולים (יורה דעה סימן רעד סעיף ד), כמו כן כל אחד מישראל יש לו אות מיחד בתורה, ועל־כן יש לו גבול ותחום בפני עצמו, והעקר תלוי כפי מה שקנה שביתה בערב שבת, כי 'היום לעשותם' וכו' (ערובין כב.) - ושבת הוא בחינת עולם־הבא, שאין בו עשיה רק כל אחד כפי מה שיגע בעבודת ה' בחל - כן זוכה להשיג בשבת, בחינת "ששת ימים תעבד... וביום השביעי שבת" (שמות כ, ט-י) - כפי העבודה של ששת ימים - כן השבת שלו. ועל־כן כל אחד כפי מה שקנה שביתה בערב שבת, הינו עד המקום שהגיע בסוף השבוע - משם יכול לילך ולהגיע עד התחום שלו כנ"ל, לא יותר, כי יותר מזה הוא אצלו בחינת "במפלא" וכו', בחינת רבוי השמן וכו'.

ועל־כן אם מניחין ערוב, דהינו שמניחין שם לחם של שתי סעודות, אזי מתחיל התחום משם - כי הלחם הוא בחינת הדעת, בחינת מן, בחינת (שמות טז, ד): "לחם מן השמים", שמשם אנו למדין תחומין, כמו שכתוב (שמות טז, כט): "שבו איש תחתיו" וכו', ועל־כן מאחר שזכה בחל להמשיך השפעת הלחם עד אותו המקום שהניח שם הערוב, דהינו הלחם שהוא בחינת דעת - על־כן קנה שביתה הנ"ל שם, ומשם מתחיל תחום הנ"ל כנ"ל. ועל־כן הערוב הוא מזון שתי סעודות - כנגד המן שירד על שתי סעודות, ומשם אנו למדין תחומין, כנ"ל.

ענין תחומין