# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/64/21/

ואזי נתתקנין שני החותמות - חותם הידין וחותם הרגלין כנ"ל, ועל־כן אחר־כך נמסר החותם למרדכי ונחתם בטבעת המלך - למחות זכר עמלק, שזהו בחינת חותם דקדשה, שמכניע דם נדות, שהוא בחינת עמלק זהמת הנחש, כנ"ל, ועל־כן בשעת הגזרה, נאמר (אסתר ד, ד): ותתחלחל המלכה מאד - שפרסה נדה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מגלה טו.), הינו כנ"ל, שמחמת שהתגבר אז חותם המן, שהוא בחינת פגם חותם דקדשה, ואז נעשה, חס ושלום, מהחותם - נדת, כנ"ל. אבל אחר־כך - זכו לתקן חותם דקדשה על־ידי מרדכי ואסתר, ואז נמסר טבעת המלך, בחינת חותם דקדשה ליד מרדכי - ויחתם בטבעת המלך - למחות המן עמלק וכו', כנ"ל.

כי מרדכי ואסתר הם בחינת ידין ורגלין, כמבאר במקום אחר (סימן י), בחינת חותם בתוך חותם. וזה בחינת (שיר השירים ה, ה): "וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול" - זה בחינת מרדכי מר־דרור, שהוא חותם הידין בחינת "וידי נטפות מור" וכו', וזהו "על כפות המנעול" - לשון חותם, בחינת "גל נעול מעין חתום" (שיר השירים ד, יב).