# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/64/5/

וזה בחינת ערובי תחומין - שבמקום שמניחין שעור סעודה משם מתחיל התחום שבת. כי עקר התחום שבת שהוא בחינת חותם כנ"ל - זה נמשך רק על־ידי אמונה כנ"ל, כי על־ידי אמונה נשמר חותם הרגלין, שעל־ידי־זה נתבטל הגרוש והטלטולים ממקום למקום, שזהו בחינת תחום שבת, שאין יוצאין ממקום למקום כנ"ל, נמצא, שהעקר על־ידי האמונה שנמשך על־ידי עזות דקדשה שזוכין בשבת כנ"ל, וכל זה מקבלין על־ידי אכילת שבת, שהוא בחינת "אז תתענג על ה'", שזה בחינת עזות דקדשה, בחינת "אכלו משמנים וכו' כי חדות ה' היא מעזכם", בחינת "ורעה אמונה" וכו' כנ"ל, ועל־כן עקר התחום שבת, שהוא בחינת חותם - מתחיל ממקום הסעודה, כי משם עקר תקון בחינת החותם שהוא בחינת תחום, כנ"ל.