# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/64/6/

וזה בחינת פורים, בחינת מרדכי ואסתר - שהם שני כתרים שני העדיים הנ"ל, בחינת נשמע ונעשה, נסתר ונגלה, שעל ידם נתתקנין שני החותמות הנ"ל. כי המן הרשע רצה להתגבר על ישראל - לקלקל, חס ושלום, שני החותמות הנ"ל. כי המן הוא זהמת הנחש, כמובא (זהר כי תצא רפא:), בחינת 'דם נדת', שהוא בחינת קלקול החותם דקדשה כנ"ל, ועקר התגברותו הוא על־ידי פגם אמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה י:) שעשה עצמו עבודה־זרה, הינו עבודה־זרה פגם אמונה, כי הוא מזרע עמלק, שהיה כופר גדול, כמבאר במקום אחר (סימן יט, תנינא). ועקר התגברותו, חס ושלום, הוא על־ידי שמתגבר, חס ושלום עזות דסטרא־אחרא שהוא עזות, הכל כנ"ל.

כי המן היה עז פנים ביותר - שהעיז פניו נגד מרדכי אדונו שנמכר לו לעבד (תרגום יונתן אסתר ה, ט), והוא סלק הבושה מעל פניו, והחציף והעיז בעזות כזאת - שעשה עצמו אלוה, ושכלם יכרעו וישתחוו לו. ושגם מרדכי אדונו ישתחוה לו, חס ושלום, שכל זה הוא תקף עזות דסטרא־אחרא, שהוא בחינת 'עזות - מלכותא בלא תגא' (סנהדרין קה.), בחינת (ישעיה נו, יא): "והכלבים עזי נפש".

ועל־כן רצו אז להביא את ושתי המלכה לפני המלך ערמה בשבת לפני כל השרים והעמים (מגלה יב:), אשר דבר כזה לא נשמע בעולם - לעשות עזות כזאת, לסלק הבושה לגמרי מעל פניהם, אך הם רצו אז להגביר, חס ושלום, עזות דסטרא־אחרא בעולם, ועקר העזות הוא בתאוה זו כנ"ל, והם רצו אז לסלק הבושה לגמרי, חס ושלום, ולהגביר תקף עזות דסטרא־אחרא בעולם, ועל־כן צוו להביאה ערמה בשבת - כי שבת הוא בחינת 'בשת פנים לגן עדן' (אבות ה, כ), בחינת עזות דקדשה כנ"ל, והם רצו, חס ושלום, לפגם בבחינת בושה דקדשה, בחינת קדשת שבת, ולהגביר תקף עזות דסטרא־אחרא, אשר דבר כזה לא נשמע בעולם.

והנה אף היא לדבר עברה נתכונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יב:), אך לא עלתה בידה ובידם, כי השם־יתברך ברחמיו לא הניח להם לגמר מחשבתם הרעה באותן הימים, כי בא גבריאל ועשה לה זנב וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם), כדי שלא תעלה בידם מחשבתם הרעה, להגביר, חס ושלום, תקף עזות דסטרא־אחרא בעולם, ונהפך הוא, כי ושתי המרשעת היא עקר בחינת עזות דסטרא־אחרא, בחינת תאוה הנ"ל, ועל־כן היתה פושטת בנות ישראל ועושה בהם מלאכה בשבת, וכל זה להגביר עזות דסטרא־אחרא על־ידי פגם קדשת שבת וכו' כנ"ל. ועל־כן היתה עושה בהן מלאכה ערמות כדי להגביר עזות דסטרא־אחרא בשבת דיקא, כנ"ל.

והשם־יתברך מפר מחשבות ערומים (איוב ה, יב), ונגזר עליה בשביל זה שתהרג ערמה בשבת, כי שבת בעצמה נקם בה, והכניע אותה והרג אותה על־ידי העזות דסטרא־אחרא דיקא, ו'מניה וביה אבא ליזיל בי נרגא' (מתוך היער עצמו באה הידית לגרזן - שהיא קוצצת את היער) (סנהדרין לט:), כי העזות דסטרא־אחרא בעצמו הרג אותה ונקם בה, כי מפלתה היה על־ידי עזות דסטרא־אחרא שנתגבר אז על ידה כל־כך, עד שצוו להביאה ערמה בשבת, ואף היא לדבר עברה נתכונה, והיתה חפצה בזה מאד, אך השם־יתברך לא הניח לגמר מחשבתם כנ"ל, ונהרגה על־ידי־זה. נמצא, שעקר מפלתה היה על־ידי העזות בעצמו, כי כך הם דרכי השם־יתברך, "כי פעל אדם ישלם לו" (איוב לד, יא), שהעברה בעצמה נוקמת בהאדם, כמובא (זהר קרח קעז.).

ואז היתה צמיחת קרן ישועת ישראל - שמאז התחיל להקדים רפואה למכה, כי "תחת הסרפד יעלה הדס" (ישעיה נה, יג), כי תחת ושתי מלכה אסתר (מגלה י:), שהיתה ההיפך ממנה מהפך אל הפך, כי אסתר המלכה היתה צנועה גדולה ביותר מאד מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:): 'בשכר צניעות שהיתה ברחל' וכו', נמצא, שכל עקר השתלשלות יחוס אסתר היה כלם צנועים גדולים, וכן היא היתה צנועה ביותר כנ"ל, וצניעות זה בחינת בשת אנפין, ואסתר שמרה את השבת ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם): "ואת שבע הנערות" וכו' (אסתר ב, ט) - שמנתה בהן ימי השבת. נמצא, שסבב השם־יתברך ברחמיו שנכנע תקף עזות דסטרא־אחרא, ונתגבר תקף קדשת בשת פנים וצניעות דקדשה, עד שמלכה אסתר תחת ושתי וכו', כנ"ל.