# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/64/7/

ועקר התגברות המן היה על־ידי שנכשלו ישראל אז בנשים נכריות, כמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, פורים פרק ו). כי פגם הברית, בפרט נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה), חס ושלום - זה עקר בחינת עזות דסטרא־אחרא, כי שם עקר עזות דסטרא־אחרא כנ"ל, כי העכו"ם הם הם בעצמן עזות דסטרא־אחרא, בחינת "והכלבים עזי נפש" - ואף היא ככלב, ועל כן פגם הברית, חס ושלום, בפרט נשג"ז - זה עקר תקף העזות דסטרא־אחרא, כי הם עקר העזות דסטרא־אחרא כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת פגם החותם, בחינת נדת, כי הם נקראים נשג"ז, ומחמת שנתגבר אז הפגם מאד - על־כן נתגבר המן הרשע שהיה מבחינה זו, מבחינת עזות דסטרא־אחרא - זהמת הנחש, דם נדת, ועל כן רצה להתגבר על ישראל, חס ושלום - להעבירם לגמרי, חס ושלום, להשמיד להרג כו', בחינת התגברות שפיכת דמים בישראל, בחינת (ישעיה א, טו): "ידיכם דמים מלאו", דהינו התגברות הדמים על־ידי קלקול החותם, ומחמת שנתקלקל אז החותם ביותר - רצה להגביר בחינת שפיכת דמים להרג אותם לגמרי, חס ושלום, וזה בחינת (אסתר ח, ח): ונחתום בטבעת המלך - בחינת פגם חותם דקדשה, שעל־ידי־זה מתגבר, חס ושלום, חותם דסטרא־אחרא.

ובאמת היו אז ישראל בסכנה גדולה מאד מאד, אשר כמוהו לא נהיתה, כמובא בספרים. אך השם־יתברך ברחמיו שלח אז את שני הצדיקים מרדכי ואסתר, אשר מעלתם גבהה מאד מאד, כי מרדכי ואסתר הם בחינת שני הכתרים הנ"ל, בחינת נשמע ונעשה, נסתר ונגלה, כי אסתר היא בחינת נסתר ומרדכי הוא בחינת נגלה, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יוד). ועל ידם היה תקף הנס, ונתהפך הדבר מהפך אל הפך, וזכו אז לקבלת התורה כמו שכתוב (אסתר ט, כז): "קימו וקבלו" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת פח.), ונעשה על־ידי־זה פורים על־שם הפור (שם ט, כו), שמחה ומשתה ויום טוב" וכו' (שם פסוק יט); "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר" (שם פסוק כח).

כי זה עקר עבודת איש הישראלי בכל דור ודור, בכל אדם ובכל זמן - שצריכין לעבד את ה' בתורה ותפלה, עד שיזכה לבחינת קבלת התורה בכל עת ועת. דהינו שיזכה בכל פעם ופעם לבחינת נעשה ונשמע מחדש, דהינו שיהיה נעשה מהנשמע בחינת נסתר, יהיה נעשה ממנו בחינת נעשה, בחינת נגלה, ויזכה לבחינת נשמע גבוה יותר, וכן בכל פעם ופעם, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. וזה בחינת קבלת התורה בכל פעם, כי אנו צריכין תמיד לקבל את התורה בכל יום כמו שכתוב (דברים ו, ו): "אשר אנכי מצוך היום" - 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים' (ספרי ואתחנן לג; רש"י דברים כו, טז).

וקדם שזוכין לבחינה גבוה יותר, דהינו לבחינת נעשה ונשמע גבוה יותר כנ"ל - צריך שיהיה ירידה קדם העליה, והירידה בעצמה היא תכלית העליה, נמצא, שאחר־כך כשזוכין להעליה על־ידי הירידה - נעשה מהירידה עצמה תורה, ועל־כן נקרא התורה מכשלה, כמו שכתוב (ישעיה ג, ו): "והמכשלה הזאת תחת ידך", אלו דברי תורה וכו' (שבת קכ.), כמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם היטב.

וזהו עקר כל הנסיונות והצרופים שהאדם נתנסה ונצטרף בעולם הזה בכל עת וזמן. כי האדם צריך לחדש תמיד בתורה ועבודה, שזהו בחינת קבלת התורה בכל פעם, בחינת נעשה ונשמע מחדש גבוה יותר, כי אפלו מי שאינו זוכה לחדש ממש חדושין דאוריתא והשגות, שהם בחינת נעשה ונשמע כנ"ל, אף־על־פי־כן גם העבודה בעצמה של איש הישראלי כשהוא איש כשר באמת, כשזוכה בכל פעם להתעורר ביותר לעבודתו יתברך באמת בהתעוררות חדש - גם זה הוא בחינת קבלת התורה מחדש, בחינת נעשה ונשמע מחדש, שמקבל על עצמו לקים את התורה מחדש, וכל אשר דבר ה' יעשה וישמע, וכמובן זה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (עין שיחות הר"ן סימן קכג).

ועל־ידי־זה בעצמו יכול לזכות להשגות ממש על־ידי פשיטותו ותמימותו, שיתנהג כל כך בכשרות באמת, בהתעוררות חדש בכל פעם, עד שיזכה לבחינת קבלת התורה ממש, בחינת נעשה ונשמע באמת, דהינו שיזכה להשיג ולהבין מה שהיה נסתר ממנו תחלה, וכן מדרגא לדרגא עד אין־סוף, שזהו בחינת נעשה ונשמע וכו', כנ"ל.

אבל אין האדם זוכה למדרגה גבוה יותר כי אם על־ידי שיהיה לו ירידה קדם העליה וכו', וזה בכל אדם ובכל זמן ובכל דרגא ודרגא, אפלו מי שצריך לזכות לאיזה דרגא קטנה, אפלו להתעוררות חדש - צריך שיהיה לו מקדם איזה ירידה לפי מדרגתו, והירידה היא בחינת הנסיונות והצרופים שיש לו מקדם שעולה מדרגא לדרגא. והנה באמת בשעת הירידה שיש קדם העליה שהיא בחינת קבלת התורה מחדש, בחינת נעשה ונשמע גבוה יותר, כנ"ל, אז בשעת הירידה - האדם הוא באמת בסכנה גדולה. כי הרבה נפלו על־ידי ירידתם, רחמנא לצלן, וצריך אז להיות כגבור חזק בל ימט, וגם צריך סיעתא דשמיא שיזכה להחזיק עצמו בשעת הירידה, שלא יפל לגמרי, חס ושלום, רק יחזיק עצמו בכל עז עד שיזכה לשבר ולבטל מה שצריך לבטל ולשבר כפי הירידה שלו, עד שיזכה ברחמיו יתברך לבחינת העליה, ואז זוכה שיתהפך הירידה לעליה, כי הירידה היא תכלית העליה, כנ"ל.

וזאת הבחינה הוא בכל אדם ובכל זמן, בכלל ובפרט, הן בכלליות ישראל הן בפרטיות אצל כל אחד ואחד מישראל, בכל פעם שצריך לצאת מבחינת נעשה ונשמע זה לבחינת נעשה ונשמע גבוה יותר, וכנ"ל. ו'עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל' (תנחומא חקת יח). וקדם מתן תורה בא עמלק להלחם עם ישראל, כמו שכתוב (שמות יז, ח): "ויבא עמלק וילחם" וכו', כי הוא השונא הגדול שאורב על ישראל תמיד בכלל ובפרט. וכמו כן תמיד בכל דור ודור בכל עת וזמן, בכל פעם שישראל צריכין לעלות מדרגא לדרגא, דהינו מנעשה ונשמע זה לגבוה ממנו כנ"ל, שאז צריך שיהיה לו ירידה קדם העליה, אז בשעת הירידה, שאז האדם באמת בסכנה כנ"ל, אז הוא אורב לישראל ומתכון בתקף רשעתו ושנאתו החזקה לישראל, ובא אז דיקא להלחם עם ישראל, בבחינת "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם", ברפיון ידים - 'שרפו ידיהם מן התורה' (מכילתא פרשת עמלק א), כי אז (היה) קדם קבלת התורה, ואז מקדם צריך שיהיה בחינת ירידה, כנ"ל.

וזהו בחינת רפיון ידים מן התורה, בחינת (דברים כה, יח): "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" - ירא אלקים זה בחינת בראשית - ירא בשת, שהוא מאמר השלם, בחינת נשמע, שבו כלול הכל, כמבאר במאמר הנ"ל. וקדם שזוכה האדם לזה, לבחינת יראה שהוא בחינת בראשית, בחינת נעשה ונשמע, קדם לזה האדם עיף ויגע, בחינת ירידה שקדם העליה, אז דיקא "ויבא עמלק" כנ"ל. וזה שצותה התורה ביותר לזכר מעשה עמלק וכו', ומלחמה לה' בעמלק מדר דר (שמות יז, טז), כי זה נעשה בכל דור ודור, בכל עת, שצריכין לעלות מבחינת נעשה ונשמע זה לבחינה גבוה יותר, אזי צריכין ללחם מלחמת עמלק בעת הירידה שקדם העליה וכו', כנ"ל.