# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/64/9/

וזהו בחינת פורים. כי המן מזרע עמלק - שהוא אורב לישראל תמיד - בעת הירידה שקדם העליה, קדם שזוכין לבחינת נעשה ונשמע מחדש, שהוא בחינת קבלת התורה כנ"ל. ואז באותן הימים היו צריכים ישראל לזכות לשוב לארץ־ישראל לירושלים עיר הקדש ולבנות בית־המקדש שני מחדש (מגלה יא:), וירושלים היא בחינת יראה שלם (בראשית רבה נו, י), שהוא בראשית, מאמר השלם, בחינת נשמע ונעשה, כמבאר במאמר הנ"ל. ושם בירושלים הוא הבית־המקדש, אשר משם תצא תורה, כמו שכתוב (דברים יז, יא): "על־פי התורה אשר יורוך וכו' מן המקום ההוא וכו'"; (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".

וזה בחינת "כי יפלא ממך דבר למשפט" וכו' (דברים יז, ח), הינו כשאין יודעין איזה דין בתורה - זה בחינת שאין זוכין להשיג את בחינת הנסתר ממנו לפי מדרגתו, שהיא בחינת נשמע אצלו, ואז כשאין זוכין להשיג בחינת נשמע ונעשה - אזי אין החותם בשלמות כנ"ל, ואזי אין יודעין בין דם לדם, כי אין יכולין להבחין בין דם טהור לדם נדות, מחמת שנפגם החותם, שאז נעשה ממנו בחינת נדת כנ"ל, ואז התקון הוא "וקמת ועלית וכו' אל המקום ההוא", כי ציון וירושלים הם בחינת חותם בתוך חותם, כמובא (פרי־עץ־חיים, לולב פרק ד). כי משם תצא תורה - כי שם יושבין בית־דין הגדול, והם מגלין כל מה שנעלם ונסתר אצל כל אחד ואחד, כמו שכתוב (דברים יא, יז): "על־פי התורה אשר יורוך וכו', ועל־פי המשפט וכו' תעשה", נמצא, שהם מתקנים ועושים מהנשמע נעשה, כי שם הוא מקום התפלה, כמו שכתוב (ישעיה נו, ז): "כי ביתי בית תפלה" - ותפלה הוא נשמע, ועל־כן יושבין שם בית־דין הגדול ועושים מהתפלה - תורה, מהנשמע - נעשה, ומגלין לישראל כל הנסתר מהם, בחינת "כי יפלא וכו' על־פי התורה אשר יאמרו לך" וכו', כנ"ל. נמצא שבנין בית־המקדש, ציון וירושלים, הוא בחינת נשמע ונעשה, בחינת קבלת התורה, כי משם תצא תורה וכו' כנ"ל.

ומחמת שאז בימי אחשורוש היה בסוף הגלות, והיו צריכים לשוב לירושלים ולבנות בית־המקדש, שהוא בחינת להשיג מחדש בחינת התורה, בחינת נשמע ונעשה - על־כן היו מכרחים אז שיהיה להם ירידה קדם העליה, ומחמת שהיו צריכים אז לעליה גדולה, דהינו לבנות בית־המקדש מחדש, שהוא בשביל כלל ישראל, על־כן התגברה הירידה אז מאד, והתגברה אז הסטרא־אחרא, עד שנכשלו מאד בנשים הנכריות, ואז ארב עליהם המן עמלק, ימח שמו, ורצה להתגבר עליהם אז מאד, ועל־כן היו אז בסכנה גדולה ועצומה מאד מאד, אשר כמוהו לא נהיתה, כמובא. כי התגבר עליהם בעת ירידתם הגדולה מאד בחינת "ואתה עיף ויגע" וכו', כי היו אז עיפים ויגעים בתכלית היגיעה, מחמת שהיה בסוף הגלות קדם שובם למקומם, שאז מתגברת הסטרא־אחרא ביותר, בעת שהיא רואה שבקל מהרה ישובו למקומם, בפרט שנתפסו אז באמת בעון הגדול הנ"ל, רחמנא לצלן, על־כן היתה אז "עת צרה גדולה ליעקב" וכו'.

אך מרדכי ידע את כל אשר נעשה (אסתר ד, א), כי הוא ידע כל זאת, והאיר בישראל לבל יתיאשו עצמן מן הרחמים. כי זה הוא העקר, בעת שהאדם, חס ושלום, נופל באיזה ירידה - יהיה איך שיהיה, אפלו אם נכשל, חס ושלום, אז מאד, אף־על־פי־כן אסור לו ליאש עצמו מן הרחמים (ברכות ו.), וכמו שעשה מרדכי אז וכל ישראל עמו - ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכו', וכן כל ישראל בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע וכו', והשם־יתברך שמע לקול זעקתם וצעקתם על־ידי מרדכי, ואז נתהפך הירידה לעליה גדולה ונעשה מזה פורים, וזכו לקבלת התורה מחדש, בחינת "קימו וקבלו", וכל זה על־ידי מרדכי, כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה - שהיה יודע את כל בחינת ה'נעשה', מתחלה ועד סוף, שהיה יודע ומשיג את ה'נעשה' הגבוה ביותר. כי צריכין לעשות בכל פעם מנשמע - נעשה.

נמצא, שזוכין בכל פעם להתגלות וידיעה חדשה, שהוא בחינת נעשה גבוה יותר כנ"ל, וכן מדרגא לדרגא עד תחלת האצילות, כמבאר במאמר הנ"ל. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה - עד למעלה מעלה בתכלית המעלה, ומחמת זה היה יכול להאיר גם למטה למטה בתכלית שפלות הירידה. כי זה מובן ומבאר בדברי רבנו במקום אחר (סימן ל), שכל מה שהצדיק הוא במעלה גדולה ביותר, וזוכה להשגה גדולה ביותר, הוא יכול להאיר במדרגה נמוכה ביותר ויותר. נמצא, בכל פעם שזוכה הצדיק לבחינת נעשה גבוה יותר, דהינו התגלות יותר כנ"ל - הוא יכול להאיר למטה למטה ביותר, ובשביל זה נקרא בחינת הנגלה - 'נעשה', כי על־ידי שנגלה מנשמע לנעשה, וזכה להשגה יתירה, על־ידי־זה הוא יכול להאיר בבחינת עשיה ביותר.

וזהו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה - מתחלה ועד סוף, מאין־סוף עד אין תכלית, על־כן הוא היה יכול להאיר בישראל אפלו בתכלית ירידתם לבל יתיאשו עצמן מן הרחמים, עד שזכו על ידו שיתהפך מהפוך אל הפוך, ותכלית הירידה יהיה תכלית העליה, בחינת (אסתר ט, א): ונהפך הוא וכו', וזכו אז להשגה גדולה ביותר - לקבלת התורה מחדש בחינת "קימו וקבלו". וזכו לעשות מזה ימי הפרים האלה (שם פסוק לא), דהינו שיהיה נמשך הארה זו בכל דור ודור בכל שנה ושנה, שבכל דור ודור ובכל שנה ושנה, יאיר עלינו הארה הגדולה הזאת של בחינת מרדכי, שעל־ידי־זה יהיה לנו כח בכל שנה ושנה לצאת מכל הירידות שבעולם, ולהפוך כל הירידות לתכלית העליה, בבחינת והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה וכו'.

כי השם־יתברך ברחמיו המרבים חשב מרחוק להטיב אחריתנו, כי השם־יתברך צופה ומביט עד סוף כל הדורות, וראה שבדורות הללו בעקבות משיחא, בסוף הגלות, קדם שנשוב לירושלים ויהיה גאלה נצחית, וקדם לזה - בודאי תתגבר הסטרא־אחרא מאד, ותהיה מקדם הירידה גדולה מאד מאד, על־כן הטיב עמנו מקדם, ונתן לנו את ימי הפורים האלה על־ידי מרדכי ואסתר, כדי שיאיר עלינו בכל שנה ושנה בחינת הארה הגדולה והעצומה של מרדכי, שהיא הארה גדולה מאד מאד, שעל־ידי הארה הגדולה הזאת יכולין להפוך כל הירידות לעליות, וכמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, שער הפורים פרק ה), שהארה של מרדכי מאיר עד סוף העשיה, והארה זו של פורים - אין נמצא בשום זמן וכו'. ואז נתהפכין כל הירידות לעליות, כי היא תכלית העליה, כנ"ל.

וזה בחינת והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור. 'נזכרים ונעשים' זה בחינת נשמע ונעשה, 'נזכרים' זה בחינת נשמע, כי זכרון תליא בלבא, כמובא, ותמן תליא שמיעה, כי שמיעה בלבא תליא, כמובא במקום אחר (סימן נד). וזהו והימים האלה נזכרים ונעשים - כי אז בימים האלה זוכין לקבלת התורה, בחינת "קימו וקבלו" וכו' כנ"ל שהוא בחינת "נזכרים ונעשים", בחינת נשמע ונעשה וכו' כנ"ל.

וזהו בכל דור ודור, הינו כי זה הדבר נעשה בכל דור ודור, בכל עת שצריכין להמשיך השגת התורה מנשמע לנעשה, שזהו בעצמו בחינת בכל דור ודור, דהינו מאב לבן מדור לדור, שזהו בחינת מלחמה לה' בעמלק מדר דר וכו' כנ"ל. ואז בפורים זוכין להשגת נשמע ונעשה, שהם אב ובן, בחינת דור ודור כנ"ל, ואז זוכין שנתהפכין כל הירידות לעליות, כנ"ל.