# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/1/

וזה בחינת שבועות, בחינת מתן תורה, כי עקר קבלת התורה והמצות הוא האמונה, שהוא יסוד כל התורה והמצות, כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותיך אמונה", וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (מכות כד.): בא חבקוק והעמידן על אחת - "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד), ועל־כן תחלת דבר ה' שדבר עם ישראל הוא "אנכי ה' אלקיך" וכו' (שמות ו, כ), שהיא עקר האמונה - להאמין בהשם־יתברך ולבטל אמונות כוזביות, בחינת: "לא יהיה לך אלהים אחרים" (שם פסוק ג); "לא תעשה לך פסל" וכו' (שם פסוק ד), כי זהו עקר ההתחלה והתכלית והיסוד והעקר של כל התורה כלה, כי העקר הוא האמונה כנ"ל, להעלות האמונה צריכין לחתר המים שמהם גדלה האמונה שהם בחינת עצות וכו' כנ"ל.

וזה בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, שהוא כלליות התורה שכלולין בעשרת הדברות שמקבלין בשבועות, כי כלליות התורה נקראת עצה, כמו שכתוב (משלי ח, יד): "לי עצה ותושיה אני בינה" וכו', בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, כי עקר כל מצוות התורה הם בחינת עצות קדושות, שהם בחינת "מים עמקים עצה" וכו' - שעל ידם גדלה האמונה, כי עקר תכלית התורה הוא האמונה - לגלות אמונה הקדושה בעולם, "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים" וכו' (מלכים א ח, ס), וכנ"ל. ועל־כן נתן לנו תרי"ג עטין דאוריתא שהם תרי"ג מצוות שנקראים עצות, כי על־ידי העצות גדלה האמונה שהוא עקר הכל, כנ"ל.