# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/14/

וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה, כי כל הטלטולים של כל אדם, הם בחינת גרוש וגלות שנמשך מבחינת (בראשית ג, כד): "ויגרש את האדם" וכו' על־ידי חטא אכילת עץ הדעת טוב ורע, שמשם נמשכו כל גליות ישראל שהולכין מטלטלין נע ונד מגולה אל גולה, שמשם נמשכו כל הגליות והטלטולים, בפרטיות של כל אדם ואדם שמכרח לילך בדרכים ולהיות נע ונד ומטלטל, והכל בשביל ברור האמונה שנתקלקלה מחטא אדם־הראשון, ועל־ידי חטאי כל הדורות. וכמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה 'אלה מסעי בני ישראל' וכו' (בסימן מ'): שכל הנסיעות והטלטולים הם מחמת פגם אמונה, עין שם.

והעקר הוא מחמת חסרון העצה, שאין זוכין לעצות שלמות ואמתיות ואין יודעין איך להתנהג ובמה להשתכר, ומחמת זה מכרח לילך בדרכים נע ונד, כי רב הטלטולים הם בשביל הפרנסה, ועקר חסרון הפרנסה הוא מחמת חסרון העצה, כי כל הפרנסה באה בנקל כשיודעין לתת עצה לנפשו, וכמו שכתוב (דברים ח): "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", ותרגומו: 'ארי הוא יהיב לך עיטה למקני נכסין' (כי הוא נותן לך עצה לקנות נכסים), כי בודאי בכל עת ובכל זמן יש סחורה ומשא ומתן שבו ירויח בודאי, לפעמים בחטים דיקא ולפעמים בחלב ושעוה, ולפעמים ביי"ש, וכיוצא בזה בשארי סחורות, רק שאין אדם יודע במה משתכר, ואם היה האדם יודע באמת איזה סחורה צריכין עכשו לסחר בודאי היה לו פרנסה ועשירות גדול תמיד, וזה דבר פשוט ומבאר [ועין מזה במקום אחר (בהלכות מקח וממכר ד')], נמצא, שעקר חסרון הפרנסה מחמת חסרון העצה, ומחמת זה צריכין לסבל טלטולים ודרכים.

והכל בשביל פגם האמונה, כי עקר האמונה נמשכת מהעצות כמבאר בהתורה הנ"ל, והעצות הם בחינת רגלין, כמו שכתוב (שמות א, יח): "וכל העם אשר ברגליך" - 'ההולכים אחר עצתך' (רש"י שם), ומחמת שנאחזים החיצונים בהרגלין, בבחינת (משלי ה, ה): "רגליה ירדות מות", על־כן העצות שהם בחינת רגלין אינם בשלמות, ומחמת זה אין האמונה בשלמות, ועל־כן צריך לילך בדרכים בשביל לתקן העצות שהם בחינת רגלין, שמשם עקר גדול האמונה שהיא בחינת מלכות, שהוא גם כן בחינת רגלין, כידוע (עץ חיים שער יד, פרק י), אבל בשבת עולין הרגלין מהסטרא־אחרא מסטרא דמותא, בבחינת "אם תשיב משבת רגלך" וכו', ועל־כן אז נפרס סכת שלום, שעל־ידי־זה העצות בשלמות, כי כל העצות נמשכין מסכת שלום, כמו שאומרים: 'ופרוס עלינו סכת שלומך ותקננו בעצה טובה מלפניך'.