# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/15/

כי עקר המשכת המחין הם העצות, כי כל המחין והחכמות שמשיג האדם, אם אינו יודע על ידם עצות אמתיות לעבודת הבורא - אינם נקראים בשם מחין וחכמות כלל, ועל חכמות כאלו נאמר (ישעיה מז, י): "חכמתך ודעתך היא שובבתך", ועל־זה נאמר (קהלת א, יח): "כי ברב חכמה רב כעס" וכו', וכמו שכתוב (ירמיה ט, כב): "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי", שעקר החכמה כשזוכין על ידה לעצות - להשכיל ולידע אותו יתברך, שזה בחינת כלליות תורתינו הקדושה שנקראת בשם עצות כנ"ל. כי זה העולם העשיה הוא בחינת רגלין, כמו שכתוב (ישעיה סו, א): "והארץ הדם רגלי", שהוא בחינת מדרגה התחתונה של כל העולמות, ובכאן עקר מקום העצה שנקראת רגלין כנ"ל, כי מחמת שהיא מדרגה נמוכה מאד, בחינת עשיה גשמיות בחינת רגלין, על־כן צריכין עצות רבות ועמוקות מאד מאד כדי לזכות להנצל מזהמא דהאי עלמא שפלה, ולדבק עצמו בהבורא יתברך לנצח, וזה עקר המשכת המחין והחכמה לזה העולם - כשזוכין להמשיך בכל פעם עצות לעבודת הבורא יתברך באמת, שמשם גדלה האמונה, וכנ"ל.