# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/16/

והעצות נמשכין ממעמקים וכו', וצריכין להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' כנ"ל. וענין המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים - לא פרש לנו רבנו ז"ל היטב באורו. ולפי עניות דעתי פרושו בפשיטות הוא - כי על־ידי כל דבור ודבור של התורה, בפרט כשזוכין לחדש בתורה חדושין דאוריתא אמתיים, על־ידי־זה ממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ועל־ידי־זה בוראין בריות רבות ונפלאות, כמו שכתוב בזהר הקדוש (חלק א' דף ה.): 'אל תקרי עמי, אלא עמי בשתפא' וכו'. כי רוחניות אלקותו נמשכת עלינו תמיד בקביעות כנ"ל. אך אנו צריכין להמשיך אותו עלינו על־ידי צמצומים רבים של התורה הקדושה. ומשם, מבחינה זאת, שהוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, משם נמשכת כל הבריאה של כל ששת ימי המעשה, שברא השם־יתברך את כל הבריאה מראש ועד סוף, שהכל היה על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שצמצם, כביכול רוחניות אלקותו בכמה וכמה צמצומים שונים, עד שנשתלשל בכמה השתלשלות, עד שברא את כל הבריאה כלה מראש ועד סוף. כי כל דבר ודבר מפרטי הבריאה מקבל חיותו וקיומו מבחינת רוחניות אלקות שנתצמצם בצמצום פרטי כזה, בשכל כזה, עד שנתהוה ממנו זה הדבר כתבניתו ודמותו, וכן בכל דבר ודבר.

אבל השם־יתברך ברא הכל בשביל האדם דיקא, על־כן ברא כל דבר מחסר תקון, כגון החטים צריכים לטחון, ולרקד, וללוש, ולאפות, עד שיהיה ראוי לאכילה, וכן הפשתן צריך כמה מלאכות עד שיהיה מלבוש, וכן בשאר דברים, כי כל הבריאה נבראה בשביל האדם, על־כן צריך שהאדם דיקא ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים, שזה עקר תקון הבריאה, שבשביל זה נברא הכל, אבל כשנמשך רוחניות אלקותו למטה בלי אתערותא דלתתא - אין זה שלמות הבריאה, רק בשעת הבריאה, שלא היה עדין שום אדם ושום נברא, היה בהכרח שהשם־יתברך בעצמו ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים כדי לברוא את הבריאה, אבל הכל היה מחמת שלא היה עדין שום אדם, היה בהכרח שהשם־יתברך בעצמו יצמצם רוחניות אלקותו לתוך צמצומים, אבל תכף כשנברא האדם־הראשון, מסר הכל בידו, שהאדם דיקא ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים ויקים ויחדש את כל הבריאה, ובשביל זה ברא תחלה כל הדברים מחסר תקון, כדי להראות, שהכל צריך תקון על־ידי האדם דיקא, שהכל נברא בשבילו, שהאדם צריך שימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים - כדי לתקן ולחדש כל הבריאה בשלמות. כי השם־יתברך נתן כח באדם שיחדש בריות חדשות, ואפלו בגשמיות רואין זאת, כי למשל, החטים כשעושין מהם פת ולחם, הפת והלחם הוא כמו בריה אחרת ממש מהחטים במראה וטעם וריח, וכן המלבוש הנעשה מהפשתן, מכל שכן שארי המלאכות הגדולות והתחבולות שעושין, כגון כלי מחזה או שאר כלים נפלאים שהם כמו בריות חדשות שהאדם עושה בחכמתו, וכל זה מחמת שהשם־יתברך נתן חכמה באדם שיש לו כח להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים שמשם היה כל הבריאה כנ"ל, ומשם נשתלשל הבריאה כנ"ל, כי כל הבריאה כלה וכל המלאכות כלם הם בחינת צמצומים שנמשכין מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, שהכל תלוי בהאדם הגשמי דיקא, כנ"ל.

ועל־כן באמת יש כח בהצדיקים לברוא עולמות כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'אל תקרי עמי אלא עמי בשותפא, מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי' וכו' (מה אני עושה שמים וארץ בדבורי [אף אתם כן]). ומי שזוכה לשום כל מחשבתו וחכמתו ודעתו להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, אזי באמת מתקן כל הבריאה בנקל בלי עמל ויגיעה, כמו שהשם־יתברך בעצמו, כביכול, ברא כל הבריאה בלי עמל ויגיעה, רק על־ידי המשכת רוחניות אלקות בתוך צמצומים, כמו כן יש כח ביד האדם לתקן כל הבריאה ולברוא בריות מחדש בלא עמל ויגיעה, רק על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כנ"ל.

ואם לא היה חוטא אדם־הראשון - היה באמת נתתקן העולם מיד, כידוע, אבל על־ידי חטא אדם־הראשון וחטאי הדורות נתקלקל העולם, ומשם נמשכו כל הל"ט מלאכות שהם בחינת "בזעת אפיך תאכל לחם - בעצבון תאכלנה" (בראשית ג, יז-יט): שנמשך מחטא אדם־הראשון, כי הל " ט מלאכות שהם מתקנין כל הדברים - אכילה ומלבושים ודירות וכו' הם כלם בחינת צמצומים, כידוע. כי כל מלאכה הוא בחינת צמצום, שצמצם הכלי בתבנית ודמות כזה, כפי הצמצום הצריך לזה הכלי או איזה דבר, וכל אלו הצמצומים נמשכין בבחינת הצמצומים העליונים, שעל ידם ממשיכין רוחניות אלקות, כנ"ל.

וזה בחינת ל"ט מלאכות דקדשה, בחינת מלאכת המשכן, ששם היו כל ל"ט מלאכות (שבת מט:), כי כל ל"ט מלאכות המשכן, כלם הם בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כי על־ידי כל פרטי המשכן וכליו נמשך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים, כדי לגלות אלקותו בעולם, שבשביל זה היה כל מעשה המשכן, כידוע (זהר פקודי רלא:). וכמו שכתוב (שמות כט, מה): "ושכנתי בתוך בני ישראל" וכו', על־כן באמת עקר המשכת הפרנסה הוא על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כמבאר בהתורה הנ"ל, אבל מי שפוגם בזה, חס ושלום, אזי נופל לבחינת ל"ט מלאכות גשמיות של זה העולם שנפגמו מחטא אדם־הראשון, ואזי צריך יגיעה גדולה בשביל פרנסה, וכולי האי ואולי.

כי כשאינו ממשיך המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שמשם שרש הפרנסה כנ"ל, רק נופל לל"ט מלאכות גשמיות ששם אחיזת הל"ט קללות, חס ושלום, שמשם כל העניות וכל החסרון פרנסה, ואזי הוא מהפך אל הפך, כי על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים זוכין לפרנסה כזאת, שעל ידה מצחצחין הנשמה, שעל־ידי־זה זוכין לעצות עמוקות שמהם גדלה האמונה וכו' כנ"ל, וכשפוגם בזה ונופל לל"ט מלאכות גשמיות, אזי הוא ההפך, לא די שאינו זוכה לעצות על־ידי הפרנסה, אדרבא! הוא צריך עצות ותחבולות רבות להמשיך פרנסה וכולי האי ואולי, כי בל"ט מלאכות הפגומים נאחזים הל"ט קללות, שהם זהמת הנחש (תקוני זהר תקון מח, פה.), שמשם כל חסרון הפרנסה ומשם נמשכין כל הגליות וכל הטלטולים, שנמשכין מחסרון האמונה, מחסרון העצה על־ידי שפגם בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שמשם כל העצות, שמהם גדלה האמונה, כנ"ל.