# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/17/

ועקר התקון הוא שבת. כי שבת אגין על אדם־הראשון (זהר תרומה קלח.), כי בשבת אין שום מלאכה וצמצום - "כי בו שבת וינפש" (שמות לא, יז), כי השם־יתברך ברא את כל הבריאה בששת ימי המעשה, שנמשכת מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ובשבת שבת ונח, ולא ברא שום בריאה, כי בשבת עולים כל העולמות - למעלה ממדרגתן, וכל צמצום וצמצום של כל עולם וכל דרגא - הכל נתעלה ונתרחב במעלות גדולות, ואז אין צריכין לאתערותא דלתתא שהאדם ימשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים, כי אז נתגלה אלקותו בהתגלות גדול על־ידי אתערותא־דלעלא לבד, כמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים, שבת, פרק ז), שזה מעלת קדשת שבת, שעליות העולמות שצריכין להעלותם בחל על־ידי מעשה התחתונים על־ידי קריאת שמע ותפלה, אבל בשבת עולים מאליהם בעליות גדולות יותר ויותר בלי אתערותא דלתתא כלל, כי בשבת נתגלה אלקותו מעין עולם־הבא, כמו שיתגלה אלקותו לעתיד בלי צמצומים של עכשו, כמו שכתוב (ישעיה ל, כ): "ולא יכנף עוד מוריך". ועל־כן אז הוא רק שביתה וניחא ואין בו שום בריאה ומלאכה, ועקר הוא מה שבשבת עולין הרגלין שהיו נאחזין בהם הקלפות בששת ימי המעשה, ובשבת עולין מן הקלפות, בבחינת (ישעיה נח, יג): "אם תשיב משבת רגלך" וכו', ועל־כן אז בשבת - האמונה בשלמות, כמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (סימן לא), ששבת הוא בחינת אמונה, וכנ"ל, ועל־כן אז בשבת אין שום טלטול ונסיעה.