# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/18/

וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה, כי תכף בכניסת שבת - על־ידי קדשת היום עולין הרגלין, ואז תכף נמשכת ונתגלית האמונה על־ידי התעוררות דלעילא בהתגלות גדול, ואז נמשכת קדשת התגלות האמונה עד אלפים אמה, שהם תחום שבת שנמשכין מבחינת (בראשית רבה ח, ב): 'אלפים שנה שקדמה התורה לעולם' - שהיא בחינת שהתורה נשתלשלה בכמה צמצומים, עד שנתלבשה בלבושים אלו, שמבחינת קדשה זאת נמשכת הקדשה בשבת עד אלפים אמה, ומשם ואילך אסור לילך מחוץ לגבול, כדי שלא יצא מגבול הקדשה בשבת, כי בשבת אין שום ברור.

כי כל הטלטולים נמשכין בשרשן מבחינת הצמצומים הנ"ל, שצריכין להמשיך בכל פעם מחדש רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים, כי מחמת שנתקלקלו הצמצומים הראשונים על־ידי חטא אדם־הראשון וכל הדורות, צריכין בכל פעם צמצומים חדשים, ובשביל זה צריכין דרכים וטלטולים לילך ממקום למקום, כי עקר תכלית כל הצמצומים היא הארץ הגשמית הזאת, שהיא תכלית הצמצום הגשמי מכל הצמצומים, וכל הצמצומים צריכין לקבל משם, שהיא שרש של הצמצומים, ועל־כן הכל היה מן העפר (קהלת ג, כ), אפלו גלגל חמה (בראשית רבה יב, יא). כי כל הנבראים כלם נמשכו מצמצומים הנ"ל, שכלם שרשם מתכלית הצמצום שהוא העפר הגשמי של הארץ הזאת, ועל־כן כאן בארץ הזאת שהיא תכלית הצמצום והגשמיות כאן הוא עקר שלמות האמונה, כמו שכתוב (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה", וכל 'מעשהו' דיקא, כי עקר האמונה היא בבחינת עשיה גשמיית, ששם תכלית הצמצום שמשם כל הצמצומים שמשם עקר האמונה, כנ"ל בהתורה הנ"ל.

כי זה ידוע, שעקר האמונה הוא במקום שאין השכל מבין, ומחמת שזה העולם הוא גשמי ועכור כל כך, על־כן בכאן אין שום התגלות וידיעה באלקותו יתברך, כי אם על־ידי אמונה לבד, כי בעולמות העליונים, אף־על־פי שגם הם יש להם אמונה, כי בודאי גם המלאכים אין יודעים מהותו יתברך וכלם שואלים 'איה מקום כבודו', אף־על־פי־כן האמונה שלהם היא קרובה ל'דעת', כי הם רואים בדעתיהם גדלתו וגבורתו ונפלאותיו בכל עת, ואין להם גוף עכור כזה להפסיק כנגדם, אבל בזה העולם הגשמי, מעצם גשמיות ועכירת הגוף - בכאן עקר האמונה, כי בכאן אי־אפשר בשום אפן להשיג אלקותו יתברך כי־אם על־ידי אמונה לבד שאנו מקבלים על־ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור.

ומחמת ששרש גדול האמונה נמשך מבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, על־כן צריכין דרכים וטלטולים, כי לפעמים צריכין לילך ממקום למקום בשביל להמשיך צמצום חדש - להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים חדשים, כי כל הצמצומים צריכין להמשיך על־ידי הצמצומים של הארץ הזאת, שהיא שרש כל הצמצומים כנ"ל, על־כן צריכין לילך ממקום זה למקום אחר ששם נקדה אחרת של הארץ, ששם מסגל לעשות צמצום חדש - כפי אותה הנקדה של הארץ שהולך עתה עליה.

וזה בחינת כל הנסיעות של ישראל שהלכו במדבר ארבעים שנה, והמשכן והארון הלך לפניהם, ו"על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט, כ), שהכל היה כפי מה שהיו צריכין בכל מקום ומקום להמשיך רוחניות אלקותו לתוך צמצומים חדשים, כדי לגלות אלקותו - להמשיך אמונה לתקן חטא העגל, ועל־כן ירד להם המן כל אלו הארבעים שנה - שהוא פרנסה העליונה הנמשכת מרוחניות אלקות לתוך צמצומים, שהוא בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", שעל־ידי־זה מצחצחין הנשמה, שעל־ידי־זה גדלה האמונה וכנ"ל. וכמו כן צריך שיהיו כל הדרכים והנסיעות של איש הישראלי, שיהיו כל נסיעותיו על־פי ה'. על־פי ה' יחנה ועל־פי ה' יסע ממקום למקום, כפי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שצריך להמשיך בכל פעם כדי להמשיך אמונה, כנ"ל. ועל־כן בשבת אסור לצאת לשום דרך, כי אז נמשך התגלות אלקותו בהתגלות גדול בלי בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים על־ידי מעשה התחתונים, וכנ"ל. על־כן לא ירד המן בשבת. על־כן אסור לצאת חוץ לתחום שבת, וכנ"ל.