# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/20/

והכלל, כי כל הדרכים הם בבחינת חיצוניות, כי ישיבה בבית זה בחינת פנימיות שיושבים בביתו בפנים, והולך בדרך הוא בחינת חיצוניות, שהולך בחוץ בדרך. וזה בחינת (דברים ו, ז): בשבתך בביתך ובלכתך בדרך - הנאמר בקריאת שמע, כי המשכת האמונה שהוא בחינת קריאת שמע, צריכה להיות על־ידי שני בחינות אלו, שהם בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך - שהם בחינת פנימיות וחיצוניות, שעל־ידי שניהם דיקא נמשכת האמונה בשלמות כנ"ל. והלוך בדרך שהוא בחינת המשכת האור מבחינת היחוד החיצון, בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, כנ"ל, כי בשביל זה דיקא צריכין לילך בדרך, מחמת שצריכין להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים, על־כן צריכין לילך ולטלטל מנקדת מקום זה לנקדת מקום אחר, כדי להמשיך צמצום חדש כפי אותו המקום האחר שבא לשם.

כי כל הצמצומים צריכין לקבל מבחינת תכלית הצמצום הגשמי ביותר שבכל הצמצומים, שהוא הארץ והעפר הגשמי הזה שאנו הולכין עליו, שהיא כלולה מכל הצמצומים כלם, כי הוא בחינת נקדת המרכז של כל העולמות, שהוא בחינת תכלית הצמצום מכל הצמצומים, והיא כלולה מכל הצמצומים.

ובכל נקדה ונקדה מהארץ הזאת נמשך צמצום אחר, כפי הקוים הנמשכין מנקדת המרכז למעלה על עליונות כדור הארץ, שאף־על־פי שלמטה בנקדת המרכז ששם התחלת כל הקוים - שם הכל אחד, אבל כל מה שנמשכין למעלה מתרחקין זה מזה יותר, עד שבעליונות הכדור שם הקוים רחוקים זה מזה. וכן כשהולכים ציור הקוים במחשבתו עד הגלגלים - מתרחקין יותר, וכל מה שמתפשטים למעלה למעלה בעולמות עליונים - מתרחקין יותר ויותר. ועל־כן בכל נקדה שעל הארץ, אף־על־פי שלמטה בנקדת המרכז - כלם יוצאים ממקום אחד, אף־על־פי־כן יש שם צמצום אחר כפי הרוחניות אלקות הנמשך לשם מלמעלה, מבחינה מיחדת, כפי מקום הנקדה הזאת כפי הקו הנמשך ממנה למעלה, כי למעלה הקוים רחוקים זה מזה מאד מאד כנ"ל, וכל זה מובן בחוש למשכיל קצת. [והציור כזה, וכבר מבאר מזה במקום אחר (שיחות ב סוף ספורי מעשיות)]. ועל־כן האדם בהלוכו, בכל פסיעה ופסיעה שהולך, הוא בא על נקדה אחרת ששם יש צמצום אחר, כי שם נמשך רוחניות אלקות מבחינה אחרת, כפי המקום בעולמות עליונים המכונים כנגד הנקדה הזאת, ועל־כן צריכין שם צמצום אחר וכנ"ל. ובשביל זה מכרח האדם לפעמים לילך בדרכים, כדי שיבא למקומות אחרים ששם מסגל לעשות צמצומים אחרים חדשים כפי המקום ההוא, כנ"ל.

וזה בחינת הליכת ישראל במדבר ארבעים שנה כדי לקבל את התורה, והמשכן הלך לפניהם, "ועל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו", כי הם היו צריכים להמשיך האמונה מחדש, לתקן חטא אדם־הראשון שפגם באמונה כנ"ל, שזהו היה עקר קבלת התורה בשביל לגלות העצות שמהם גדלה האמונה, וכנ"ל, ולזה צריכין תחלה להמשיך בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים כנ"ל, על־כן הכרחו בכל פעם לילך ולנסע ממקום למקום על־פי ה', כדי להמשיך בכל פעם רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים כפי אותו המקום שבאו לשם בכל פעם כנ"ל, שעל־ידי־זה זכו שנמשך לשם פרנסה קדושה, שהוא המן שירד להם בכל מקום שבאו לשם, שעל־ידי־זה היו מצחצחין נשמתם, שעל־ידי־זה זכו לחתור ולגלות המים עמקים שהם העצות קדושות, שהם המצוות שקבלו בכל המקומות ההם.

ועל־כן המשכן הלך לפניהם, כי המשכן הוא בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שזה עקר מעשה המשכן וכליו כנ"ל. ועל־כן נקרא המשכן לשון המשכה, בחינת (שיר השירים א, ד): "משכני אחריך נרוצה", כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן ע'), הינו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שנמשכין על־ידי כל פרטי המשכן וכליו, קרשיו, קרסיו, עמודיו ואדניו וכו', מנורה ושלחן וארון וכפורת וכרובים וכו' - שכלם היו ציורים וצמצומים, כדי להמשיך עליהם רוחניות אלקות לתוכם, כדי לזכות על־ידי־זה לקבלת התורה שהוא העצות, כנ"ל: