# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/22/

אבל באמת גם עכשו שנתן לנו את התורה שהיא כלה עצות כנ"ל, אף־על־פי־כן עדין צריכין עצות לעצות אלו, דהינו שעדין צריכין עצות ותחבולות איך נזכה להתגבר לקים מצות ציצית ותפלין בשלמות ולהנצל מנאוף והרהורים וכו', ואלו העצות הם עד אין־סוף, ובזה עוסקים כל הצדיקים שבכל דור. וזה בחינת תורה שבעל־פה, בחינת משמרת למשמרת (יבמות כא.), בחינת (קהלת יב, ט): "ואזן וחקר" וכו' - 'שעשה אזנים לתורה' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין כא:), ואף־על־פי־כן עדין צריכין עצות בכל פעם, כאשר אנו רואין בחוש שכבר כל התורה כלה מסורה בידינו, שהיא כלה עצות, ואף־על־פי־כן זעירין אינון שמקימין את מצוות התורה בשלמות, ומכירין כראוי את מי שאמר והיה העולם, ואפלו בדורו של משה היה מה שהיה וכו' - 'עשר נסיונות נסו' וכו' (אבות ה, ד).

והכלל, כי כל מה שנתגלה עצה קדושה להכיר את השם־יתברך, תכף "את זה לעמת זה עשה אלקים" (קהלת ז, יד), שהסטרא־אחרא מתגברת כנגד אותה העצה לקלקלה, חס ושלום. ועל־כן באמת צריכין מלחמה חדשה בכל פעם, אבל אף־על־פי־כן אתה מרום לעולם ה' (תהלים צב, ט), כי בודאי עצת ה' לעולם תעמד (שם לג, יא), ועצתם של הסטרא־אחרא תתבטל, בבחינת (ישעיה ח, י): "עצו עצה ותפר", בבחינת (שם יט, יא): "עצה נבערה".

אבל עקר התקון יהיה על־ידי משיח שיבא במהרה בימינו, שאז ימשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים נפלאים חדשים כאלה, עד שיזכה להמשיך עצות עמקות מאד, הנמשכות מיחוד הפנימי הגבוה מאד מאד, הנמשך מבחינת עתיק, כמבאר בכתבי האר"י, שאין מי שיש בכחו שימשיך עתה מחין על־ידי יחוד הפנימי מבחינת עתיק כי־אם משיח. ואז כשימשיך המחין משם - אז יתגלו בשלמות בחינת המים עמקים עצה וכו', וכמו שכתוב (ישעיה יא, ב): "ונחה עליו רוח ה' וכו' רוח עצה" וכו', וכמו שכתוב (שם ט, ה): "ויקרא שמו פלא יועץ" וכו' - שיתגלו עצות עמקות ונפלאות כאלה עד אין־סוף, שיהיה בלתי אפשר להסטרא־אחרא לסתרן בשום אפן בעולם, כי העצות שימשיך משיח במהרה בימינו - יהיו עד אין־סוף ואין תכלית, ואז יתקים "עצת ה' לעולם תעמד", בחינת (ישעיה יד, כז): "כי ה' צבאות יעץ ומי יפר", כי אז יתגלו העצות שלמות ועמקות, שעל ידם יקימו ישראל את התורה כל ימיהם לעולם, אשר עצות כאלו לא נתגלו עדין בעולם.

ועל־כן בודאי התורה הקדושה שלנו לא תשתנה כלל בימות המשיח אפלו נקדה אחת, ואף־על־פי־כן תתחדש התורה אז לגמרי כאלו נתנה אז, כי אז נזכה לקבל חדושין דאוריתא כאלה שעל־ידי־זה נזכה, כל אחד ואחד לפי מדרגתו - לידע עצות שלמות ועמקות באפן שיזכה בכל פעם להתגבר על מה שצריך להתגבר, ולזכות לקים את התורה בשלמות.

ועל זה נאמר: "וכרתי להם ביום ההוא ברית חדשה וכו' לא כברית הראשונה אשר המה הפרו את בריתי" וכו' (ירמיה לא, ל־לא); "והסירותי את לב האבן וכו', ועשיתי את אשר בחקי תלכו" וכו' (יחזקאל לו, כו־כז), ואז יהיה עקר התקון של חטא אדם־הראשון, ועל־כן אז באמת יתבטל הגלות והטלטול שהוא בשביל תקון האמונה, כנ"ל, כי אז יתתקנו הרגלין, בבחינת 'עד דמטו רגלין ברגלין' (זהר פקודי רנח.), בחינת (זכריה יד, ד): "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" וכו', כי אז יתגלו ויתקימו העצות בתכלית השלמות, שהם עקר גדול האמונה בשלמותן, עקר תקון הרגלין, כנ"ל.