# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/23/

וזה בחינת שבת. כי היחוד הפנימי אי־אפשר לעשות כי אם על־ידי אתערותא דלתתא כנ"ל, שנעשה על־ידי בחינות הנ"ל, והכל כפי מעלת הצדיק הגורם היחוד הפנימי וכו', כמבאר בכתבים, וכנ"ל. ועל־כן 'כל התחלות קשות' (מכילתא יתרו), כי בתחלה קשה מאד להמשיך רוחניות וכו' - מחמת שעדין אין לו שום כלי וכו', וכנ"ל (אות י), ועל־כן כל ההתחלות התקון צריכין להתחיל משבת, כי 'שבת אגין על אדם־הראשון' (זהר תרומה קלח.).

כי איתא בכתבים, שמעלת שבת הוא, שאז עולין העולמות בעליות נפלאות על־ידי קדשת היום בעצמו, בלי אתערותא דלתתא כלל. וזה מבאר ומובן, שעלית העולמות הם על־ידי קריאת שמע ותפלה בחול, שעל ידם נמשך היחוד הפנימי על־ידי בחינה הנ"ל, ובשבת עולין העולמות מעצמן. נמצא, שבשבת נעשה יחוד הפנימי בעצמו בלי אתערותא דלתתא, ועל־כן אז אין שום שליטה להחיצונים, ו'איהי אתיחדת ואתפרשת מסטרא־אחרא' וכו' (שם קלה:), ועולין הרגלין מהקלפה, כי בשבת נמשך הקדשה מעצמו, מבחינת תכלית התקון שיהיה לעתיד, שהוא בחינת האור הנמשך מבחינת עתיק, כי בשבת הוא בחינת התגלות אוריתא דעתיקא סתימאה, כמו שכתוב בדברי רבנו ז"ל (בסימן מט). אך אף־על־פי־כן לאו כל אדם זוכה לקבל הארה הזאת אפלו בשבת, כי אם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה ג.).

והכלל, כי אף־על־פי שבשבת נמשך אור גדול ונפלא מאד, מחמת קדשת היום בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל, אף־על־פי־כן אין מי שיוכל לקבלו בשלמות, רק כל אחד מקבל מהאור כפי מה שהכין עצמו בששת ימי החול, ואז כפי ההכנה, כפי מה שקדש וטהר את עצמו בששת ימי החול - כן זוכה לתוספת שבת, דהינו שיקבל מהאור הקדוש הזה הנמשך בשבת מלמעלה בלי אתערותא דלתתא. אבל על־כל־פנים, כל אחד מישראל, כל מי שנקרא שם ישראל עליו, כל זמן שיש לו איזה חלק בקדשת ישראל - נמשך עליו הארה מקדשת שבת, שעל־ידי ההארה הזאת יש לו כח בכל מקום שהוא לזכר בהשם־יתברך ולשוב אליו יתברך, אם ירצה להמשיך על עצמו ההארה ההיא.

והכלל, שהחלוק הוא בין חול לשבת, שבחול הסטרא־אחרא מתגברת, וצריכין עצות רבות לעמד כנגדה, ובפרט מי שקלקל, חס ושלום, כמו רב העולם, רחמנא לצלן, והעצות שהם בחינת מים עמקים הנ"ל, אי־אפשר להמשיכם כי אם על־ידי שיעשה יחוד הפנימי וכו', והאדם מחמת חלישותו ומעוט עבודתו, בפרט כשפגם, בודאי אין בכחו לעשות יחוד פנימי להמשיך משם עצות כפי מה שצריך. אבל כשמגיע שבת - אזי נמשך עליו הארה גדולה מיחוד הפנימי מאתערותא דלעילא, שאם ירצה להמשיך אחריה בבחינת "משכני אחריך נרוצה", יכול לקבל עצות נפלאות משם, כי בחול, אין נמשך בקביעות מלמעלה כי אם מיחוד החיצון, אבל בשבת, נמשך מלמעלה מיחוד הפנימי, אבל בין בחול בין בשבת, על־כל־פנים צריכין להמשיך על עצמו האור, רק שבחל אפלו כשממשיכין על עצמו האור - עדין אין יודעין ממנו עצה, כי נמשך רק מחיצוניות וכו' וכו', אבל בשבת כשממשיכין האור הבא מלמעלה, יודעין על ידו עצות נפלאות וכו'. ומחמת שגם זה קשה לקבל לפי גשמיות האדם, על־כן צריכין לבא על שבת לצדיקים, כדי לקבל על ידם קדשת תוספת שבת וכו'. ועל־כן גוי ששבת חיב מיתה (סנהדרין נח:), כי אין בו כח לקבל קדשת שבת כלל, אדרבא! יקלקל, חס ושלום, גם הארה הזאת ויתחזק אמונות כוזביות שלהם שהם סטרא דמותא, ועל־כן לא נתתו לגויי וכו' כי לעמך ישראל וכו' (שחרית לשבת) - "ברית עולם" (שמות לא, טז).