# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/27/

וזה בחינת מה שנחלקו רבותינו ז"ל (קדושין מ:), אי תלמוד גדול ממעשה אי מעשה גדול, ולא הכריעו, כי שניהם אמת. כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה (שם), כי על־ידי התורה שלומדים ממנה עצה וכו' לקים התורה וכו', אבל יש תורה שאין יוצא משם עצות רק שהוא תוכחת מוסר וכו', ואף־על־פי שגם זה טוב מאד, אבל מלמוד כזה - בודאי מעשה גדול, כי עקר הלמוד הוא מוסר - שיקים התורה, וכשהוא מקים התורה בעצמה בודאי טוב יותר, אבל הלמוד שהוא עצות - הוא טוב יותר, כי בלי זה לא ידע כלל לקים. וגם כי למוד הזה נמשך מיחוד הפנימי והוא כולל כל העצות, כי בעסק התורה כלולים כל העצות, על־כן בודאי הוא גבוה יותר. אבל הלמוד הנ"ל שהוא בחינת תוכחת מוסר, שנמשך מיחוד החיצון, בודאי מעשה גדול שנמשך מיחוד הפנימי, ואף־על־פי־כן גם זה צריכין מאד, כי איך אפשר לעשות יחוד הפנימי בלי המשכת וכו', שהוא בחינת יחוד החיצון וכו', ועל־כן שניהם כאחד טובים.