# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/3/

כי עקר היא האמונה, שזהו בחינת מצות קריאת שמע - שאנו מחיבים ליחד שמו יתברך פעמים בכל יום, לקבל עלינו האמונה הקדושה להאמין בהשם־יתברך באמת ובלב שלם, כמו שאנו אומרים (דברים ו, ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. נמצא, שעקר כלל התורה הוא בחינת מצות קריאת שמע, שהוא האמונה, שהוא עקר הכל כנ"ל.

ואיתא בפרי־עץ־חיים בשער הקריאת־שמע (פרק ד, ה), והכלל היוצא משם, כי עקר כונת קריאת שמע כדי ליחד יחוד עליון, כדי להמשיך מחין משם כדי להוליד נשמות, אך אי־אפשר ליחד יחוד העליון שהוא יחוד חכמה ובינה, כי אם על־ידי העלאת מין־נוקבין, אבל אי אפשר להעלות מין־נוקבין כי אם כשמקבלין המחין הארה מיחוד העליון, כדי שיהיו ראויים להעלות מין־נוקבין, ואם כן לכאורה קשה, איך יציר זה, כי מאחר שזה תלוי בזה, שאי אפשר ליחד כי אם על־ידי העלאת מין־נוקבין, ואי־אפשר להעלות מין־נוקבין כי אם על־ידי היחוד, אם כן מהיכן ההתחלה?! אך הענין דע, כי הלא שני זווגים יש למעלה באבא ואמא, הראשון - להחיות העולמות ולקים קיום הכרחי וזווג זה תדירי ואינו נפסק לעולם, כי אם יתבטל רגע אחד - יתבטלו כל העולמות. זווג שני - לתת מחין אל זעיר־אנפין ונוקביה, כדי להוליד נשמות בעולם, שהוא פנימיות העולמות כנודע, וזה הזווג אינו תדיר וכו', עין שם בשער הקריאת שמע בפרק ה' ובשאר הפרקים.

והכלל, שיש זווג החיצון שאינו צריך לעליות מין־נוקבין על־ידי מעשינו הטובים, כי מעצמו נעשה, כי הוא זווג תדיר דלא פסיק לעלמין לצרך קיום העולמות, ומזה הזווג אנו ממשיכין בשעת קריאת שמע באמירת שמע ישראל, הארה למחין כדי שיוכלו לעלות בסוד העלאת מין־נוקבין, ואחר־כך עולין בסוד מין־נוקבין על־ידי מסירת נפש על קדוש השם, ואז מיחדין יחוד העליון בבחינת זווג פנימי לצרך המשכת הנשמות, ועל־ידי־זה נמשכין מחין גמורים בשעת קריאת שמע ותפלה, ועל־ידי־זה מתיחדים להוליד נשמות וכו', עין שם בכונות, שמבאר כל זה היטב.

והנה אף־על־פי שאין לנו עסק בנסתרות להבין סוד כונות האר"י ז"ל לתכליתו, אף־על־פי־כן כל אשר תמצא ידינו להבין מהם רמזים ועצות לעבודת השם־יתברך, על־פי דרכי ההקדמות שחתר וגלה לנו רבנו ז"ל הקדוש והנורא ז"ל - מה טוב ומה נעים! כי כבר הודיע ורמז לנו רבנו ז"ל שכל כתבי האר"י ז"ל כלולים בתורתו, ומי שיש לו לב להבין באמת יוכל לזכות לפרש כל כתבי האר"י באר היטב על־פי דברי תורתו הקדושה, כמבאר מזה במקום אחר (חיי מוהר"ן סימן שסה).