# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/30/

וזה "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כג, טו), כי נקרא שבת כנ"ל (אות כח). ואז מביאין עמר שעורים שהוא מאכל בהמה (סוטה יד.), כי אחר יום ראשון נסתלק האור וכו', וכנ"ל (אות י) באריכות, ועל־כן הקרבן צריך שיעבר עליו שבת אחת, כמו שכתוב (שמות כב, כט; ויקרא כב, כז): "שבעת ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה" וכו', כי הקרבן הוא בחינת המשכת רוחניות וכו' - שמתחילין התקון מחדש, שזה אי־אפשר כי אם על־ידי שבת. וזה "תספרו חמשים יום", כי העקר לקבל מיום החמשים, שהוא בחינת שער החמשים - שישיג משיח במהרה בימינו, שהוא האור מעתיק הנמשך על־ידי משיח, וכל שרש התורה נמשך משם, אבל עכשיו נמשך משם רק הארה מעטת בהעלם גדול, כי עדין אין מי שישיג זה השער, כי אפלו משה רבנו, עליו השלום, לא השיגו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה כא:), כמו שכתוב (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים", ועל־ידי השגת זה השער הנון - אז יזכה לידע בחינת דרכי ה', בחינת (ברכות ז.): 'צדיק וטוב לו' וכו' הנאמר בסוף התורה, שזהו עקר שלמות התקון, כי כפי ה"מים עמקים עצה" שממשיך ממקום גבוה יותר - כן זוכה אחר־כך לכל בחינת התקונים הנאמרים בתורה הנ"ל, שעקר שלמות התקון הוא כשזוכים לבחינת קשור המרכבה, שהוא תקון המשפט, שהוא בחינת השגת צדיק וטוב לו וכו', שזהו בחינת שער החמשים הנעלם עתה בעוונותינו הרבים.