# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/35/

כי כל המצוות נקראים עצות, בחינת תרי"ג עטין דאוריתא (זהר יתרו פב:), הינו שהם עצות להשיג אלקותו יתברך על־ידי־זה, ולהפך, עברות, חס ושלום - הם פגם העצות, שעל־ידי־זה אין יודעין עצה איך להכיר אותו יתברך, אדרבא! מתרחקין ממנו יתברך, חס ושלום, ונופלים לכפירות ואמונות כוזביות חס ושלום כפי הפגם והעברה, כמו שכתב רבנו ז"ל בספר הא"ב הישן (באות אמונה סימן כב): הפשע מכניס כפירה באדם. וזה בחינת (ישעיה נט, ב): "כי אם עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם".

וכשאדם זוכה לתשובה אזי זדונות נתהפכין לזכיות (יומא פו:), ועקר התשובה על־ידי הצדיקים שהם בחינת משיח, שעקר עסקו להחזיר העולם בתשובה שלמה להשם־יתברך, כמו שכתוב (ישעיה נט, כ): "ובא לציון גואל ולשבי פשע" וכו' וכמו שכתוב (שם מט, ה): "לשובב יעקב אליו" וכו', כי באמת תשובה הוא דבר פלא מאד מאד, כי מאחר שכבר נכשל בעברות, ולא זכה לקים העצות טובות וקדושות שהם מצוות התורה, וקלקל העצות על־ידי העברות, איך יקבל עתה עצה לשוב בתשובה?! ומה אם קדם קלקל העצות - לא הועילו לו עצות אלו, מכל שכן אחר שקלקל גם עצות אלו, מהיכן יקבל עצות לחזר? ועל־כן באמת אי־אפשר לשוב בתשובה שלמה באמת כי אם בכח צדיקי הדור האמתיים שזוכין לקבל מאורו של משיח, שהוא שרש התשובה, שהוא יודע עצות נפלאות כאלו שנמשכין משרשי התורה שהוא למעלה מהתורה, שכשזוכין לעלות לשם - נתהפכין שם כל העוונות לזכיות, שזהו סוד יום־כפור, בחינת יובל הגדול, בחינת שער החמשים, שהוא שער העליון של התשובה, ומשם נמשכין העצות נפלאות לכל החוטאים בעלי עברות, רחמנא לצלן, שיוכלו להתעורר בכל פעם לתשובה מכל מקום שהם, עד שיזכו לשוב אליו בתשובה שלמה באמת.

ועקר הוא האמונה שהוא בחינת שבת כנ"ל, כי כל זמן שיש לו אמונה - בודאי ישוב אליו יתברך, ועל־כן צריך האדם לחזק עצמו על־ידי־זה בעצמו, דהינו על־ידי מה שהבעל־דבר והסטרא־אחרא רוצה להפילו, חס ושלום, על־ידי־זה בעצמו יחזק את עצמו, כי הבעל־דבר מתנכל בנפשו להפילו בכל עת, מחמת שמכניס בלבו, שקשה לו עוד לתקן עברות כאלו, בפרט כפי מה שיש אנשים שקלקלו כמו שקלקלו, כמו שהם יודעים בעצמם, שעברו עברות רבות וגדולות ימים ושנים הרבה, רחמנא לצלן כו'. ויש שכבר רצו כמה פעמים לשוב, וכמה פעמים התחילו בתשובה ובעבודת ה' באמת, ואחר־כך נפלו כמו שנפלו, כל אחד ואחד כפי נפילתו, רחמנא לצלן, ועל־כן מכניס הבעל־דבר בלבם בכל פעם שכבר אפס תקוה, חס ושלום לפי עצם הפגמים האלה, אבל באמת בזה בעצמו יכול האדם להחיות את עצמו ולחזק את עצמו, כי מאחר שאני יודע עדין שהעברה היא פגם גדול, שעל ידה פוגמין הרבה בעולמות עליונים כו' נמצא שיש לי אמונה עדין, ומאחר שיש לי אמונה עדין - בודאי יש לי תקוה בלי ספק, כי מאחר שאני מאמין שיכולין לקלקל בודאי יכולין לתקן גם כן, וכמו שאמר רבנו ז"ל בפרוש (תנינא קיב): אם אתה מאמין שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן. כי זה ידוע, שהאפיקורסים והכופרים המחקרים אינם מאמינים שמקלקלים על־ידי עברה בעולמות עליונים, שמזה נמשך שהם נותנים טעמים של שטות והבל למצוות ועברות של התורה, אבל אנחנו עם קדוש, שאנו מאמינים, שהעברה, חס ושלום, היא פגם גדול מאד בעולמות עליונים וכו', ומחמת זה רוצה הבעל־דבר להפילו, חס ושלום, אדרבא! על־ידי־זה ראוי לו להחיות את עצמו, מאחר שיש לו אמונה עדין.

כי עקר כונות הבעל־דבר הוא שרוצה להפיל אותו כל כך, עד שיפיל אותו לכפירות גמורות, חס ושלום, שיאמר 'לית דין' וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קה:): 'היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו' וכו'. אבל האדם צריך להשכיל על דרכיו ולחוס על חייו, ולחזק את עצמו בכל מה שיוכל בכל עת, יהיה איך שיהיה, כמבאר בדברינו כמה פעמים, ועל־ידי־זה בעצמו יחזק את עצמו, כי מאחר שאני מאמין שמקלקלין על־ידי עברה, נמצא שיש לי אמונה עדין, וכל זמן שיש לי אמונה - יש לי תקוה עדין בודאי, ובודאי מדה טובה מרבה וכו' (סוטה יא.), ובודאי יכולין לתקן "כי כל מצוותיך אמונה" כתיב (תהלים קיט, פו), ועקר המצוות הם לבא לאמונה שלמה, כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם, וכל זמן שיש לאדם נקדה מאמונה - יש לו תקוה עדין, כי יש עצות כאלו שגם הוא יכול לחזר להשם־יתברך בנקל על־ידי איזה נחת רוח שיעשה להשם־יתברך, במקום שהוא, שעל־ידי־זה יזכה לשוב אליו באמת על־ידי כח הצדיקי אמת, עד שיזכה שיתהפכו כל העוונות לזכיות וכנ"ל. והבן היטב לשמר הדברים האלה בלבך לקימם באמת, ולהאמין בזה באמת, כי הם דברים עמוקים מאד - שאי־אפשר לבארם בכתב בשום אפן.