# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/39/

כי מבאר בהתורה הנ"ל, שעקר גדול האמונה הוא על־ידי העצות שנמשכין על־ידי האיש תבונות שמצחצח נשמתו על־ידי אכילתו כנ"ל. נמצא שעקר המשכת האמונה הוא על־ידי אכילת הצדיקים אמתיים כנ"ל. ובחל צריכין הצדיקים להמשיך הפרנסה והאכילה על־ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים כנ"ל, שזהו בחינת כלליות הבריאה, שבששת ימי המעשה כנ"ל. כי בחל נמשך האור מלמעלה רק מבחינת חיצוניות עולם העליון, ועל־כן אי־אפשר לקבלו בזה העולם לידע על־ידי־זה מהשם־יתברך, כי אם על־ידי צמצומים רבים שמתיגעין הצדיקים תכף כשמאיר עליהם האור הזה, הם מתיגעין בהשתוקקות נפלא עד שמצמצמין האור בשכלם בכמה צמצומים קדושים שהם שרש וקיום הבריאה כלה. ועל־ידי־זה הם ממשיכין הפרנסה בקדשה ובטהרה, וזוכין לצחצח נשמתם על־ידי פרנסה ואכילה הזאת, עד שזוכין על־ידי־זה להמשיך העצות ממעמקים לגלות ולפרסם האמונה הקדושה בעולם כנ"ל. אבל מי שאינו מתעורר ומתגבר להמשיך האור לתוך צמצומים, אזי נתקלקל אצלו הארה הזאת, חס ושלום, ויכול לבא על־ידי־זה לאמונות כוזביות וכפירות, חס ושלום, כנ"ל, ואזי גם האכילה והפרנסה נפגם, כי הא בהא תליא כנ"ל.

וזה בחינת חטא אדם־הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שעקר הפגם שלו היה באכילה, שאכל אכילה כזאת, שעל ידה נפגם האמונה, חס ושלום, כי בשעת הבריאה שלא היה עדין שום אדם, המשיך השם־יתברך בעצמו האור לתוך צמצומים כדי לברוא העולם, ומשם המשיך בעצמו (השם־יתברך) האכילה והפרנסה - דהינו חיות העולמות, והמשיכו לזה העולם בשני בחינות, בבחינת "עץ החיים אשר בתוך הגן", בחינת אכילה דקדשה שמשם עקר גדול האמונה, ובבחינת "עץ הדעת טוב ורע" שהוא בחינת אכילה של אסור אכילה דסטרא־אחרא, שהוא ההפך, שמשם פגם האמונה כנ"ל, והזהיר על האדם שלא יאכל אכילה זאת של עץ הדעת, והוא פגם בזה, ותכף כשהתחילו אדם וחוה לקבל דברי הנחש ונתרצו לעבר על דברי השם־יתברך - תכף פגמו מאד בבחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים. כי כפי ההארה מרוחניות אלקות שהיה בלבם היו צריכים להתעורר להשם־יתברך בהתעוררות גדול ולבלי לשמע לדברי הנחש המטעה אותם, אבל הם פגמו בזה, ושמעו לדבריו, וגם עברו בפעל ואכלו מעץ הדעת וכו', ועל־ידי־זה נפגם האכילה והפרנסה של כל העולם בבחינת "בזעת אפך תאכל לחם", בחינת "בעצבון תאכלנה", שזהו בחינת פגם הל"ט מלאכות, שכלם הם בחינת פגם המשכת רוחניות וכו', כנ"ל.

ועל כן צריכין עכשו הצדיקים יגיעה גדולה ביותר - לחזר ולתקן הקלקולים של הצמצומים, ולחזר ולהמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים חדשים וכו' כנ"ל. ועקר התקון על־ידי שבת, כי 'שבת אגין עלוהי' (זהר תרומה קלח.) כנ"ל. כי בשבת נמשך אור גדול ונפלא מלמעלה בצמצומים דקים ורוחניים שאינם מתלבשים בשום מלאכה ועובדין דחל, כי לא נתהוה מהם שום בריאה, רק הם שרש העליון של הבריאה, ואזי עולים כל העולמות בעליות גדולות, עד שזוכין לקבל האור הזה בלי צמצומים גשמיים של ימי החל, כי אז מחמת עלית העולמות, יש כח לקבל האור הגדול הזה וכנ"ל, וזה האור הוא כלו עצות עמקות להתקרב להשם־יתברך, בחינת 'סכת שלום' הנמשך בשבת, שמשם כל העצות, כנ"ל.

ועל־כן אז אין צריכין להמשיך הפרנסה על־ידי המשכת רוחניות וכו', כי שבת הוא שרש הברכה של הפרנסה, כי 'מיניה מתברכין כל שתא יומין' (זהר יתרו פח.), אבל בשבת בעצמו לא ירד אפלו המן, כי אפלו המן שהוא פרנסה קדושה, בחינת הפרנסה שממשיכין הצדיקים על־ידי המשכות רוחניות וכו', שעל־ידי־זה מצחצחין נפשם, שעל־ידי־זה זוכין לעצות וכו', שזהו בחינת קבלת התורה, בחינת 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן' (מכילתא בשלח), אבל בשבת, אפלו פרנסה קדושה הזאת - אינה יורדת בו. כי שבת הוא שרש הפרנסה והברכה, ד'מיניה מתברכין כל שתא יומין' כנ"ל. כי בשבת אין צריכין אתערותא דלתתא, רק אדרבא! צריכין להמשיך האור של שבת על עצמו על־ידי בטול ושביתה וניחא מכל המלאכות, רק לאכל ולשתות ולהתענג על ה'.

כי אכילת שבת יקרה, והוא עקר כבוד שבת־קדש, כי בשבת אין בהאכילה שום אחיזה להסטרא־אחרא, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נז), כי בחל שנמשכת האכילה והפרנסה על־ידי אתערותא דלתתא כנ"ל, על־ידי המשכת רוחניות וכו', על־כן יש בזה שני בחינות כנ"ל, בחינת (הושע יד, י): "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו" וכו'. כי מי שפוגם בבחינת המשכת רוחניות וכו' כנ"ל, גם הפרנסה והאכילה נפגמת, שזהו בחינת חטא אדם־הראשון וכו', כנ"ל. אבל בשבת שנמשך הכל על־ידי אתערותא־דלעלא, שיורד האור מלמעלה עם צמצומים קדושים שנעשו למעלה, שהכל יכולים לקבלו בלי שום יגיעה ואתערותא דלתתא, שהוא שרש הפרנסה והאכילה הקדושה שממשיכין הצדיקים בימי החל על־ידי המשכת רוחניות וכו'. כי הכל נמשך משבת, דמיניה מתברכין וכו', כנ"ל, על־כן האכילה של שבת קדושה מאד, ואין בה שום אחיזה להסטרא־אחרא כלל, כי אדרבא! על־ידי אכילת שבת מצחצח כל אחד נשמתו וזוכה לעצות נפלאות ולאמונה שלמה על־ידי־זה, וכנ"ל.

והעקר על־ידי הצדיקים אמתיים, ועל־כן צריכין לבא אליהם על שבת, כי אף־על־פי שקדשת שבת באה מלמעלה בלי אתערותא דלתתא, שעל־ידי־זה עולין כל העולמות למעלה ממדריגתן, אף־על־פי־כן, עלית כל אדם ואדם הוא כפי המקום והדרגא שזכה בשעת כניסת שבת, כפי ההכנה והקדשה שקדש והכין את עצמו בששת ימי החל, כמבאר בכתבים (פרי־עץ־חיים, תחלת שער השבת). כי למשל, מי שלא זכה בחל כי אם לנפש דנפש דעשיה, אזי בשבת, כשבא עליו תוספת שבת, אף־על־פי שנמשך האור מלמעלה בלי אתערותא דלתתא בשבת, וזוכה לעלות למשל לעולם האצילות, אינו זוכה גם שם לקבל הארה, כי אם באיזה מדרגה התחתונה באצילות, וכן כל אחד ואחד כפי מדרגתו. אבל הצדיק הגדול, שזכה גם בחל לנשמה דאצילות, אזי זוכה בשבת לעלות למעלה למעלה מאצילות, בתכלית מעלה העליונה, כי יש עולמות שהם למעלה למעלה הרבה מאצילות כמובא בכתבים. וכן למעלה למעלה, וכל מי שהוא בכלל ישראל, בודאי מקבל איזה הארה מתוספת שבת, אבל כל אחד מקבל תוספת קדשת שבת כפי הכנתו בחל, בבחינת (עבודה זרה ג.): 'מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת', וכנ"ל.

ועל־כן עתה בעוונותינו הרבים אין בנו כח לקבל תוספת שבת בשלמות, באפן שנזכה על־ידי־זה לעצות שלמות הנ"ל לשוב לה' יתברך, כי אם בכח התקרבות לצדיקים אמתיים - שהם מקדשים עצמם בקדשה נפלאה בימי החל, שעל־ידי־זה הם מקבלים קדשת שבת בשלמות גדול, והם ממשיכים קדשת שבת עלינו גם כן, על־כן נוסעין לצדיקים על שבת, וכנ"ל.