# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/4/

ועתה נבוא לבאר בחסדו הגדול ובישועתו הנוראה והנפלאה. והכלל, כי עקר הוא האמונה כנ"ל, וכל התורה תלויה באמונה כנ"ל, ומאחר שכל התורה והמצות תלויים באמונה, בודאי בהכרח שיהיה לאדם בחירה על זה, כי זה ידוע, שעקר התורה נתנה בזה העולם דוקא לבני אדם, מחמת שהם בעלי בחירה, ומחמת שעקר התורה הוא האמונה, אם כן בודאי ההכרח שיש לאדם בחירה על אמונה. ועקר הבחירה על אמונה נמשך מבחינת כונות האר"י הנ"ל, כי מבחינת יחוד העליון שאינו נפסק לעולם - נמשך חיות תדיר לכל העולמות בשביל קיום העולמות, ועקר החיות וקיום העולמות הוא האמונה, כמו שכתוב (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה", ועל־כן החיות הנמשך תמיד מלמעלה בלי הפסק בשביל קיום העולמות - זה בחינת הארת האמונה שנמשך הארה משכליים עליונים - מ'חכמה ובינה עלאין', שעל־ידי הארה הזאת נמשך כח בלב האדם להאמין בהשם־יתברך, כי אמונה הוא בחינת מלכות, כידוע (עמק המלך ה, עא). ובחינת מלכות אמונה שרשה בשכל העליון בחכמה עלאה, כמו שכתוב (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ", וארץ היא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים לז, ג): "שכן ארץ ורעה אמונה", וכמובא (זהר בהר קי:; ועין סימנים ז, קכט).

וזה בחינת (תהלים כז, ח): "לך אמר לבי בקשו פני" וכו' - שהלב של האדם אומר לו לבקש פניו יתברך. וזה בחינת התעוררות העליון שנמשך מבחינה הנ"ל, מבחינת חיות הנמשך לקיום העולמות, שמשם נמשך הארה והתעוררות בלב האדם, שמודיע ומאיר בלבו התנוצצות אלקותו יתברך, שבא על לב האדם הבנה והכרה להבין האמת שיש יחיד קדמון נמצא המחיב - שהוא הבורא יתברך שהוא שליט ומושל, שעקר התכלית להאמין בו יתברך ולבקש פניו תמיד.

ובזה תלוי עקר הבחירה של האדם, כי זאת ההארה הנ"ל נמשכת תמיד בלי הפסק לכלל העולמות בשביל קיום העולמות, שעקר חיותם וקיומם הוא האמונה כנ"ל, וכמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן כג), שעקר החיות היא אמונה, שהיא בחינת אור הפנים, בחינת (משלי טז, טו): "באור פני מלך חיים" וכו', ואיתא בכתבי האר"י במקום אחר (עץ חיים, שער לט, דרוש ד), שמזה החיות הנמשך לקיום העולמות שנמשך מזווג החיצון כנ"ל, משם הוא נשמות המלאכים. אבל נשמות ישראל הם גבוהים הרבה יותר, כי הם נמשכים מזווג הפנימי שהוא זווג שאינו תדיר, כי אי־אפשר ליחד הזווג הפנימי הזה כי אם על־ידי מעשיו הטובים, ועל־כן אינו תדיר, ועל־כן צריכין לקבל תחלה הארה אל המחין מזווג החיצון שאינו נפסק, שמשם חיות המלאכים וכל העולמות, כדי שיהיה להם כח לעלות בסוד מין־נוקבין על־ידי מעשים טובים ומסירת נפש על קדוש השם, ועל־ידי עלית מין־נוקבין הזה גורמים יחוד וזווג הפנימי, שמשם נמשכין מחין גמורים להוליד נשמות צדיקים, שנמשכין מזווג הפנימי שאינו תדיר, רק כפי מעשה התחתונים, שזהו עקר סוד כונות קריאת־שמע, וכנ"ל.

הינו כי כל החיות וקיום העולמות וכל המלאכים והשרפים וכו' - הוא האמונה, בבחינת "וכל מעשהו באמונה" כנ"ל, וזה ידוע, שהחלוק שבין הצדיק ובין המלאכים היא הבחירה - שעל־ידי־זה נתעלה אור נשמת הצדיק והשגתו מאור נשמתם והשגתם של המלאכים והשרפים וכו' מחמת שנקראים 'עומדים' (זכריה ג, ז), ואין להם בחירה.

הינו כי זאת ההארה הנ"ל הנמשכת מיחוד העליון החיצוני שאינו נפסק, ואף־על־פי שנקרא 'חיצוני' בערך הפנימי הגבוה ממנו יותר, אף־על־פי־כן הוא יחוד עליון וגבוה ונורא ונשגב מאד, כי הוא נעשה במדות העליונות שלמעלה מהבנין, שהם חכמה ובינה, כידוע. ועל־כן הארה הנמשכת משם שהוא הארת האמונה, כשהיא נמשכת בעולמות העליונות, שהם המלאכים והשרפים וכו' שהם רוחניים וקדושים וטהורים, אזי יש להם כח לקבל זאת ההארה בשלמות גדול, ותיכף מתעוררים ברעש גדול להקדיש שמו יתברך באימה וביראה גדולה מאד, ועל־כן נקראים 'שרפים' - שנשרפים ונתלהבים מגדל אור אלקותו שמאיר עליהם תמיד, כי הם קדושים וטהורים, ואין להם גשמיות ובחירה, ועל־כן זאת ההארה מספקת להם, ועל־ידי־זה יודעין מאלקותו באמונה שלמה, ונתלהבים בהתלהבות גדול לעשות באימה וביראה רצון קונם.

אבל כשזאת ההארה מגיע לזה העולם העכור הגשמי, שהוא עולם העשיה, שהוא מגשם בתכלית הגשמיות, אזי אי־אפשר לקבל הארה הזאת הגדולה, כי־אם התנוצצות מעט, מה שנמשך מהארה הזאת התנוצצות בלב האדם שמעורר את האדם לבקש פניו יתברך, להשתוקק לאמונתו יתברך, בבחינת "לך אמר לבי בקשו פני וכו'" כנ"ל, ואזי יש לאדם בחירה גדולה. כי מחמת שזאת ההארה אינה יכולה להתלבש בזה העולם כי־אם על־ידי צמצומים רבים, על־כן בתחלה אינו נמשך ממנו בלב האדם כי אם התנוצצות בעלמא, לרמז לאדם שימשך אחריו יתברך, כמו שמרמזין לאדם בידיו מרחוק, ואזי יש להאדם בחירה.

כי המשכיל המבין החפץ באמת לאמתו, הוא מתעורר תכף על־ידי התנוצצות הזאת, ומתחיל לרדף להשיג בשלמות האמונה הזאת, ומשתדל לצמצם בלבו הארה הזאת בכמה צמצומים, וזהו בחינת המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, ואזי ממשיך על עצמו הארה גדולה מההארה הזאת, ועל־ידי הארה הזאת שנתוסף בהמחין שלו - הוא נתעורר בשלהובין דרחימותא למסר נפשו בכל לב על קדוש השם, ואזי עולה בסוד מין־נוקבין וגורם יחוד עליון הפנימי, ואז נמשך משם חיות יותר עליון, שהוא בחינת חיות הנשמות־ישראל, שעל־ידי־זה נתגלה האמונה בשלמות בהתגלות גדול לכל באי עולם.

כי בזה העולם שהוא תחתון וגשמי מאד - אי־אפשר לגלות האמונה בשלמות, כי אם על־ידי שממשיכין חיות מיחוד היותר עליון וגבוה, כי כל מה שהעולם והדרגא נמוך ומגשם יותר, וצריכים להלביש לו אור אלקותו בלבושים וצמצומים יתרים - צריכים להמשיך לו אור הגבוה יותר ויותר, כי צריכים אליו שכל עליון וגבוה יותר ויותר, שיוכל להלביש אור אלקותו לעולם ומדרגה מגשם כזה, וכמובן כל זה בהתורה 'מישרא דסכינא' (בסימן ל) ובכתבי האר"י ז"ל, שהכלים נעשין מאור גבוה יותר וכו' עין שם, והבן.

ועל־כן בזה העולם אין מספיק החיות הנמשך מזווג החיצון שהוא חיות המלאכים. כי זה החיות והאור והשכל הזה, אף־על־פי שהוא גבוה מאד, עדין אין לו כח לקבע האמונה בשלמות בלב האדם, רק שמגיע ממנו איזה הארה והתנוצצות כדי שיתעורר לאמונתו יתברך, כנ"ל. ועקר האמונה בשלמות נמשך על־ידי הצדיקים אמתיים, שתכף שמגיע עליהם הארה והתנוצצות הנ"ל, אזי ממשיכים זאת ההארה שהוא בחינת רוחניות אלקות, הם ממשיכים אותו לתוך צמצומים, ועל־ידי־זה נמשך הארה להמחין שלהם ומצחצחין נשמתם. ועל־ידי־זה הם עולים בסוד מין־נוקבין במסירת נפש על קדוש השם, ועל־ידי־זה גורמים יחוד הפנימי, שמשם נמשך חיות גבוה יותר, שהוא חיות נשמות הצדיקים, שעל־ידי - זה החיות הגבוה - יכולין הצדיקים לגלות האמונה בעולם בשלמות גדול.

וזה בחינת משכני אחריך נרוצה (שיר השירים א, ד), ופרש רש"י: 'אני שמעתי משלוחיך שאתה רוצה למשכני ואני אחריך נרוצה' וכו', הינו כנ"ל שישראל קדושים, תכף כשמאיר עליהם הארה הנ"ל, שמרמזת להם להמשיך אחריו יתברך, אזי תכף הם רצים אחריו בהשתוקקות גדול ובמסירת נפש, ואזי גורמים יחוד פנימי, שעל־ידי־זה נמשך הארה גבוה מאד, שמגלה להם סתרי גניזותיו, שזהו בחינת הביאני המלך חדריו - שהם בחינת גנזיא דמלכא הגנוזים בחדרי חדרים שנתגלין להצדיקים על־ידי הבחינה הנ"ל, שהוא בחינת משכני אחריך נרוצה - שתכף כשמתנוצץ להם בלב להמשך אחריו יתברך - הם רצים אחריו במסירת נפש על קדוש השם, וכנ"ל. וזהו בחינת (שם ה, ד): דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו - 'דודי שלח ידו מן החר' זה בחינת התנוצצות הנ"ל, שנמשך מיחוד החיצוני שאינו נפסק, שהוא בחינת רמזים, כמו מי ששולח ידו ומרמז לחברו שילך אחריו, ואזי תכף: ומעי המו עליו - לרדף אחריו במסירת־נפש, כנ"ל.

וזה בחינת אזנים כרית לי וכו', אז אמרתי הנה באתי (תהלים מ, ז-ח). אזנים כרית לי - זה בחינת רמזים הנ"ל, וכמובן מפרוש רש"י שם. אז אמרתי הנה באתי - כי אני מוכן לעבד אותך במסירת נפש כנ"ל, ועל־כן באמת זכיתי ש בשרתי צדק בקהל רב וכו' צדקתך לא כסיתי בתוך לבי אמונתך ותשועתך אמרתי וכו', הינו כי בתחלה היה רק התעוררות והתנוצצות אמונה מכסה בתוך הלב בלבד, שלא היה אפשר לדבר מזה כלל, אך על־ידי שאמרתי הנה באתי, ומסרתי נפשי בשבילך, לילך אחריך במדבר בארץ לא זרועה - זכיתי לקבל את התורה, ולהמשיך עלי הארה נפלאה מיחוד הפנימי, עד שעל־ידי־זה אני יכול לבשר צדק בקהל רב, ולפרסם האמונה בפה מלא, על־ידי כח התורה הקדושה שקבלתי, בבחינת אמונתך ותשועתך אמרתי - שעל־ידי התורה שמקבלין על־ידי בחינה הנ"ל, יכולין לגלות האמונה בפה מלא לכל באי עולם, וכנ"ל: