# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/40/

ועל־כן העכו"ם שלא קבלו את התורה כלל, על־כן אין להם שום חלק בקדשת שבת, אדרבא! בשבת־קדש "יתפרדו כל פעלי און" (תהלים צב, י), ואין להעכו"ם והסטרא־אחרא שום יניקה מניצוצות הקדשה שבשבת, כמובא (עין זהר בראשית מח.). ועל־כן 'גוי ששבת חיב מיתה' (סנהדרין נח:), כי אף־על־פי שקדשת שבת באה מלמעלה בלי אתערותא דלתתא, אף־על־פי־כן אי־אפשר לקבל קדשתו, כי אם בני ישראל שזכו לקבל את התורה, שעל־ידי־זה יש להם כח לקבל האור הגדול הזה של שבת, כל אחד ואחד כפי בחינתו, אבל על־כל־פנים כל אחד מישראל מקבל איזה קדשה והארה נפלאה ושמחת הלב בהשם־יתברך והשתוקקות נפלא אליו יתברך באהבה וברצון בכל שבת, מאחר שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורת משה. אבל העכו"ם שלא קבלו את התורה - אינם יכולים לקבל האור של שבת, ועל־כן אם ירצה הגוי לשבות להמשיך על עצמו, חס ושלום, מהאור הזה יקלקל יותר, כי אין בו שום צד הכנה - אפלו כל שהוא - לקבל מהאור כזה. מאחר שאינו בכלל קבלת התורה. ועל־כן גוי ששבת חיב מיתה, כי יתגבר על עצמו סטרא־דמותא, שהוא כפירות שנמשכין מרבוי אור, כידוע.

כי אף־על־פי שכתבנו למעלה, שהאור של שבת יורד מלמעלה בצמצומים נפלאים דקים ורוחניים מלמעלה וכו' - שכל אחד יכול לקבלו, אף־על־פי־כן אלו הצמצומים הדקים אין יכולים לקבלו כי אם ישראל שיש בהם איזה הכנה לקדשה על־ידי קבלת התורה, אבל לא העכו"ם, וכנ"ל. ועל־כן לא נתתו לגויי הארצות ולא הנחלתו וכו' כי לעמך ישראל נתתו באהבה וכו' (שחרית לשבת), כמו שכתוב (שמות לא, יז): "ברית עולם ביני ובין בני ישראל" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י:): 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה' וכו'. כי שבת־קדש הוא מתנה טובה מבית גנזיא דמלכא עלאה (מבית הגנזים של המלך העליון), כלולה מכל גנזי אוצרותיו יתברך. כי קדשת שבת הוא בחינת עצות עמקות ונפלאות הגנוזים בחדרי חדריו, בחינת (תהלים צב, ו): "מאד עמקו מחשבותיך", שאומרים ב'מזמור שיר ליום השבת', שעל־ידי־זה נזכה כלנו לשוב אליו יתברך.

ועל־כן נקרא שבת - על־שם תשובה, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן ו), כמו שכתוב (דברים ל, ב): "ושבת עד ה' אלקיך" וכו', כי על־ידי שמירת שבת בשמחה גדולה כראוי - זוכין להמשיך על עצמו אור העצות העמקות הנ"ל, שהם בחינת אור של משיח שזוכין על־ידי שמירת שבת כנ"ל, שעל־ידי־זה בודאי נזכה לשוב אליו יתברך באמת סוף כל סוף כנ"ל, כי אלו העצות הם עד אין־סוף ואין תכלית שאי־אפשר לסותרן בשום אפן, אשרי הזוכה לקבל שבת בשמחה גדולה כראוי !

כי העקר הוא לשמח בשבת, כאשר הזהירנו רבנו ז"ל מאד מאד - לשמח מאד בכל שבת, כי עקר מצות שבת הוא לאכל ולשתות ולשמח מאד בשבת, ולהתענג בכל התענוגים בשמחה ובטוב לבב, כמבאר בלקוטי תנינא (בסימן יז) ובמקומות אחרים (סימנים קכה, רעז), עין שם. כי אכילת שבת יקרה מאד, כי מגדל קדשת שבת - שהוא התגלות אלקות בצמצומים נפלאים רוחניים הנמשכין מלמעלה, על־כן האכילה של שבת־קדש בקדשה גדולה בבחינת (ישעיה נח, יא): "והשביע בצחצחות נפשך" וכו', כי בחל אין זוכין לאכילה קדושה כזאת, כי אם צדיקים גדולים נוראים מאד, אבל בשבת אכילת כל ישראל הוא בבחינה זאת, בבחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל" וכו', בחינת "והשביע בצחצחות נפשך", בחינת אז תתענג על ה' (ישעיה נח, יד) - 'על ה'' דיקא, שהם הצחצחות שהם למעלה מהספירות (עין עץ חיים, שער א', דרוש ד), הכלולים בשם ה', כידוע (שם שער מ, דרוש יג).

וזה בחינת ערובי תחומין, כי תחום שבת אלפים אמה, שהם בחינת הדרך הקדש של שבת, שהוא בחינת התגלות העצות העמוקות ונפלאות הנ"ל, שהם בחינת פלאי פלאות כנ"ל (אות לו), ועקר התגלות אלו העצות זוכין על־ידי אכילת שבת שהוא בחינת "והשביע בצחצחות" וכו', כנ"ל. ועל־כן ממקום שמניח שם סעדתו, דהינו סעדות שבת, משם מתחיל התחום שבת אלפים אמה, וכנ"ל.