# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/65/6/

וזהו החלוק שבין ישראל לאמות העולם, כי זאת ההארה הנ"ל - הנמשכת מיחוד החיצון לקיום העולמות, שמשם בא בלב האדם התנוצצות ורמזים לרוץ אחריו יתברך, זאת ההארה והחיות - נמשך גם על כל אמות העולם, כי השם־יתברך מקים גם אותם ברחמיו בחיות הנמשך משם, ורוצה להמשיך אותם גם כן לאמונתו הקדושה, אבל הם כשבא עליהם הארה והתנוצצות ורמזים הנ"ל הם פונים ערף מלשמע, כי אינם רוצים להשליך תאותם הרעות ולמסר נפשם בשבילו יתברך, וזה בחינת (דברים לג, ב): "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו" וכו' - 'מלמד שהחזיר הקדוש־ברוך־הוא התורה על כל האמות ולא רצו לקבלה כי אם ישראל' (עבודה זרה ב:), הינו בחינה הנ"ל, כי על־ידי חיות והתנוצצות אלקות הנ"ל רמז להם הקדוש־ברוך־הוא שימשכו אחריו ויקבלו התורה, אבל הם פנו ערף ולא רצו למסר נפשם ולהשליך תאותם ולקבל התורה, ואזי לא די שלא זכו לגרם יחוד הפנימי, שמשם עקר התגלות האמונה בתוספת אור נפלא, שזה עקר קבלת התורה, כנזכר לעיל (באות ה), אף גם אפלו אור הנמשך בקביעות מבחינת יחוד החיצון כנ"ל, גם זה קלקלו על־ידי מעשיהם הרעים, ונמשך להם על־ידי־זה כפירות ואמונות כוזביות.

כי זה עקר בחינת הבחירה שיש לבני אדם בעולם הזה הגשמי, שכשמגיע עליהם ההארה וההתנוצצות אלקות הנמשך מבחינת יחוד החיצון בקביעות לקיום העולמות שהוא בחינת חיות המלאכים כנ"ל, אזי יש כח לבני אדם לבחר בחיים, דהינו לדבק עצמו אל האמת ולהשתוקק לאמונתו בהשתוקקות גדול, ולהשליך כל התאוות ולמסר נפשו על קדוש השם בשביל השם־יתברך. כי על־ידי ההתנוצצות הזה לבד - יודע האדם בנפשו שראוי להשליך כל התאוות הגשמיות, כדי לרדף ולרוץ אחר השגת התכלית הנפלא הזה - להשיג תשוקת אמונתו הקדושה. כי הלב של איש כשר שלא קלקל מעשיו עדין, יודע מעצמו ומבין, שלהשגת התכלית הזה להכיר אותו יתברך, צריכין להשליך כל התאוות ולמסר נפשו על קדוש השם, ולסבל כל הענויים והיסורים בשביל כבוד שמו יתברך, ומי שזוכה לבחר בחיים ולהתעורר על־ידי התנוצצות הזה למסר נפשו בשביל השם־יתברך, כמו אבות העולם והצדיקים אמתיים הבאים אחריהם, אזי זוכים על־ידי־זה לגרם יחוד הפנימי, ועל־ידי־זה נמשך עליהם מחין גמורים משם, בחינת חיות הנשמות של צדיקים, שהוא חיות גבוה ועליון יותר, שעל־ידי־זה נתגלה האמונה בתכלית השלמות, כנ"ל.

אבל הכסילים הממאנים לשמע, אשר בבוא עליו התנוצצות הזאת - אינו משים לבו לזה, "וכמו פתן חרש יאטם אזנו" (תהלים נח, ה) מלשמע ההתעוררות והרמזים הנמשכים משם, אזי לא די שאינו גורם יחוד עליון הפנימי וכו' כנ"ל, אף גם אותה ההארה בעצמה נתקלקלה אצלו ונעשה אצלו אמונות כוזביות ועבודה זרה וכפירות. כי מחמת גשמיות ועכירות זה העולם, על־כן אי־אפשר לקבל זאת ההארה הגדולה בזה העולם, כי אם בחינת התנוצצות ורמזים בעלמא, שמחמת זה שאין ההארה מתגלית בזה העולם באתגליא כמו בעולם המלאכים, רק בדרך רמז והתנוצצות כנ"ל, על־כן יש לבני האדם בחירה לטוב או להפך כנ"ל - שכשזוכה כנ"ל, אזי ממשיך חיות מיחוד הפנימי, ואז דיקא ממשיך על עצמו האמונה בשלמות כנ"ל. כי מחמת גשמיות העולם - אין מספיק לנו ההארה של יחוד החיצון שמאיר ומחיה את המלאכים, כי מחמת שהעולם הזה נמוך יותר - צריך שימשך עליו חיות והארה ממקום גבוה יותר, כדי שיהיה כח להתלבש בזה העולם, שלא יוכל גשמיות זה העולם להסתירו, וכמבאר מזה בדברי רבנו ז"ל במקום אחר, כנ"ל (אות ד). אבל זה החיות העליון מבחינת יחוד הפנימי כנ"ל צריך להמשיך עליו בעצמו על־ידי אתערותא דלתתא, שמתעורר האדם על־ידי ההארה והתנוצצות הנמשך עליו מיחוד החיצון וכו' כנ"ל, ועל־כן הכסילים הבוחרים ברע, שאינם רוצים לרדף ולרוץ אחריו יתברך במסירת נפש כנ"ל, אזי נתקלקל אצלם החיות הנמשך מיחוד החיצון, ונעשה אצלם כפירות ואמונות כוזביות, כי מחמת גשמיות העולם הזה אינם יכולים לקבל האור הזה כנ"ל, ועל־ידי־זה נעשה אצלם עבודה זרה ואמונות כוזביות וכפירות.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל "ובכל מקום מקטר מגש לשמי" (מלאכי א, יא) - 'דקרו ליה אלקא דאלהיא'; שאפלו העכו"ם העובדים עבודה זרה, מודים בהשם־יתברך, רק שטועים באמונות כוזביות ועבודה זרה, ומהיכן נמשך זאת? אך זה נמשך מבחינה הנ"ל, מבחינת יחוד החיצון שאינו נפסק, שמשם נמשך חיות לכל העולמות ואפלו לאמות העולם, ועקר החיות הוא אמונה, כי בלא אמונה אין שום חיות בעולם, בבחינת "וכל מעשהו באמונה" כנ"ל. אך אצל אמות העולם שאינם רוצים למסר נפשם בשביל השם־יתברך - נתקלקל אצלם ההארה הזאת ונעשה אצלם כפירות ואמונות כוזביות, אבל על־כל־פנים רבם ככלם מכרחים להודות במציאות השם־יתברך ואחדותו יתברך, רק שכל אחד נתעה למקום שנתעה לאיזה כפירה ואמונות כוזביות מחמת שנתקלקל אצלם ההארה הנ"ל, וכנ"ל.

וזהו החלוק שבין המלאכים לבני אדם, שאצל המלאכים ההארה הנ"ל מיחוד החיצון - באתגליא באור נפלא, ועל־כן אין להם בחירה, ויש להם הארה הזאת בקביעות, ויודעים מהשם־יתברך תמיד, אבל אינם יכולים לעלות מדרגא לדרגא לחדש ידיעתם ואמונתם. אבל בני אדם אם בוחרים בטוב - יש להם מעלה על המלאכים, שזוכים לעשות יחוד הפנימי שעל־ידי־זה מחדשים האמונה, וזוכים להכיר אותו יתברך בהכרה יתרה, ולהפך, חס ושלום, העכו"ם הם גרועים הרבה הרבה מחיות המלאכים, כי אצלם נתקלקל זה החיות, עד שבאו לאמונות כוזביות, וכל זה הוא מחמת גשמיות זה העולם וכנ"ל. ועל־כן אפלו הפילוסופים והאפיקורסים, רבם ככלם, מודים במציאות השם־יתברך, וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל, רק מחמת שלא השליכו תאותם בשביל השם־יתברך ורוצים לחקר בשכלם לבד בלי שבירת תאוות ומסירת נפש בשביל השם־יתברך, על־כן נתעו למקום שנתעו, וכנ"ל.