# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/11/

עתה נבוא לבאר בישועתו הנוראה עוד שאלה אחת מהאגדה הנ"ל, והיא: מאי טעמא האי תימרא דתרנגולא מידלא לעלא? דדירי אדפא, ואי עיל קוטרא מתעורא.

רש"י: תימרא דתרנגולא מידלא לעלא. ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון וכו'. משום דדיר אדפי. שעולה בלילות על הקרשים והקורות וכו'.

[מה הטעם כשעוצם התרנגול את עיניו, עולה העפעף התחתון על העליון [ולא כשאר הבריות שהעליון יורד על התחתון], משום שהוא עולה בלילות על הקרשים [ועולה עשן התנורים למעלה] ואם היה נכנס לעיניו העשן היה מתעור, לכן העפעף התחתון מגן עליו.]

זה יתבאר על־פי התורה 'אזמרה' הנ"ל, ועל־פי מה שמבאר בלקוטי תנינא בסימן י"ז המתחיל: צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת וכו', ובסוף איתא שם: דרך ה' יתברך להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב - אינו מסתכל על זה, כמו שכתוב (במדבר כג, כא): "לא הביט און ביעקב" וכו'. מכל שכן שהאדם מחיב להביט רק על הטוב, ולזה טובה שיש טבע והשגחה. וכו' עין שם.

וכבר גלה הוא ז"ל בעצמו שענין זה יש לו שיכות לשאלה זאת של מאי טעמא תימרא דתרנגולא מידלא לעלא? כנדפס כבר אצל סימן י"ב הנ"ל, אך לא זכינו שיבאר לנו בפרוש. וחסדי ה' לא תמנו, ובעניותנו עזרנו ה' יתברך ברחמיו העצומים לבאר קצת השאלה על־פי הקדמותיו הקדושים והנוראים מאד.

כי ענין הדרך והעצה הקדושה הנ"ל של 'אזמרה לאלקי בעודי', זהו בחינת התעוררות השנה. כי כשאדם מנח בדעתו בקטנות ושפלות, עד שאינו יכול להתפלל ולשוב להשם־יתברך על־ידי־זה - זהו בחינת שנה, וצריך להתעורר משנתו על־ידי העצה הנ"ל של 'אזמרה' וכו' כנ"ל, דהינו שיבקש ויחפש עד שימצא בעצמו איזה נקדות טובות, בבחינת "ועוד מעט ואין רשע" וכו', ועל־ידי־זה יחיה את עצמו ויתעורר משנתו ונפילתו. בבחינת (תהלים ג, ו): "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני" וכו', בחינת (שם קלט, יח): "הקיצתי ועודי עמך". וזה בחינת (שם נז, ט): "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר". כי הנקדה טובה שבכל אחד הוא בבחינת 'שחר', בחינת (שיר־השירים א, ה): "שחורה אני ונאוה" וכו', כמו שפרש רש"י שם. וזה בחינת 'שחורה אני במעשי, ונאוה אני בהקמת המשכן', כי הנקדות טובות שמחפשין ומוצאין - זה בחינת הקמת המשכן שנבנה מכל הנקדות טובות שבישראל, כמובא מזה לעיל (אות ד, ו). ועין כל זה בדברינו בהלכות השכמת הבקר (הלכה א), שם מבאר הענין היטב, איך כל זה הוא בחינת התעוררות השנה, בחינת קימת חצות וכו' וכנ"ל.

וזהו מאי טעמא תימרא דתרנגולא מידלא לעלא. תרנגול - זה בחינת התעוררות השנה, כי תרנגול ממנה על זה לעורר בני אדם מהשנה בחצות לילה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין זהר ויקרא כג.), וכמו שכתוב (איוב לח, לו): "מי נתן לשכוי בינה" וכו'. ועל־כן כל השירה של התרנגול הוא בענין התעוררות השנה, כמו שכתוב בפרק שירה פרק ד': 'תרנגול אומר: בשעה שבא הקדוש־ברוך־הוא אצל הצדיקים בגן־עדן זולפין כל אילני גן־עדן בשמים ומרננין ומשבחים, ואז גם הוא מתעורר ומשבח. בקול ראשון אומר (תהלים כד, ז): "שאו שערים ראשיכם" וכו'. בקול שני אומר (שם פסוק ט): "שאו" שני וכו'. בקול שלישי: 'עמדו צדיקים ועסקו בתורה, כדי שיהיה שכרכם כפול לעולם־הבא'. בקול רביעי אומר (בראשית מט, יח): "לישועתך קויתי ה'". בקול חמישי אומר (משלי ו, ט): "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך". בקול ששי אומר (שם כ, יג): "אל תאהב שנה פן תורש, פקח עיניך שבע לחם". בקול שביעי אומר (תהלים קיט, קכו): "עת לעשות לה' הפרו תורתך"'. וכל אלו השירות שאומר בכל השבעה קולות, הם בחינת התעוררות השנה שעוסק לעורר מהשנה מחצות לילה עד אור היום, שמי שאינו מתעורר בחצות ממש, על כל פנים יתעורר מהשנה שעה אחר חצות, ואם גם אז לא יתעורר - על כל פנים יתעורר עוד שעה אחר כך, וכן קורא קול אחר קול עד אור היום, שהם שבעה קולות וכלם הם בחינת התעוררות השנה.