# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/12/

וזה בחינת בשעה שבא הקדוש־ברוך־הוא אצל הצדיקים בגן עדן מזלפין כל אילני גן עדן בשמים - זהו בחינת מה שבחצות לילה נתעוררים חסדים גדולים על ישראל, על־ידי שמחפשין ומוצאין בכל אחד נקדות טובות, שזה בחינת (שיר־השירים ד, טז): "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו". שהקדוש־ברוך־הוא מצוה לארבע רוחות העולם שיפיחו וינשבו בגן עדן הנטוע ממצות ומעשים טובים של ישראל, כי כל אחד כפי מעשיו הטובים ותורתו ומצותיו - כמו כן הוא נוטע עשבים ואילנות קדושים בגן עדן.

ואחר כך הוא מתענג בחלקו בגן עדן בעת קבול שכרו, שזהו בחינת (בראשית ב, טו): "לעבדה ולשמרה" הנאמר על האדם, שדרשו רבותינו ז"ל (זהר בראשית כז.): 'לעבדה' - בפקודין דעשה, 'ולשמרה' - בפקודין דלא תעשה, הינו כנ"ל, שכמו שהאדם עובד את השם־יתברך במצות עשה ושומר את עצמו מלא תעשה, כמו כן הוא עובד ושומר את הגן־עדן, וכנ"ל.

ועל־כן מצוה השם־יתברך לרוחות צפון ודרום שיתעוררו וינשבו בהגן־עדן, ש יזלו בשמיו, הינו שיעוררו כח וזכות של כל הנקדות טובות של המצות של כל אחד מישראל, שיתנו ריחיהם הטובות, כדי שיגיע על נפשות ישראל מריח טוב הזה של נקדותיהם הטובות, כדי שיתעוררו משנתם על־ידי־זה, וכנ"ל.

ואז כלם מרננים - והנשאו פתחי עולם, ויבא מלך הכבוד, מי זה מלך הכבוד וכו' (תהלים כד). וכל זה מדבר מהתעוררות השנה, כמו שאומרים פסוקים אלו בתקון חצות, דהינו שמבקשים שיהיו נפתחין הפתחים והשערים של הבית־המקדש, שהם בחינת שערי קדשה, שיוכלו ישראל לכנס בהם לגדל כבודו יתברך, שזהו בחינת ויבוא מלך הכבוד.

וזהו בחינת מי זה מלך הכבוד וכו'. והמקרא הזה תמוה מאד, מה זה שאלת מי זה מלך הכבוד וכו'. עד שהצרך להשיב ה' עזוז וגבור וכו', וכי אין אנו יודעין שמלך הכבוד הוא ה' יתברך?! אך הענין הוא על־פי הנ"ל, כי עקר התגלות כבודו יתברך הוא על־ידי ישראל, וכפי מעשיהם הטובים של ישראל - כן נתגלה כבודו יתברך, וכשאין ישראל עובדים אותו, חס ושלום, אזי חס ושלום, נתעלם כבודו יתברך מהעולם. ועל־כן תכף שמתחיל לצעק ולהתפלל שאו שערים ראשיכם וכו' ויבא מלך הכבוד וכו', דהינו שיתגלה כבודו יתברך על־ידי מעשיהם הטובים של ישראל, אזי תכף נתעורר שאלת המקטרגים ואומרים: מי זה מלך הכבוד - הינו שחס ושלום, אין ראוי לקרותו יתברך בשם 'מלך הכבוד', מאחר שישראל אין מעשיהם עולים יפה, ואין מגדלים כבודו כראוי, וכנ"ל.

ואזי משיבים להם מיד - ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה. הינו שהשם־יתברך עזוז וגבור וכו' ויגמר את שלו בודאי, וכל עזו וגבורתו ומלחמתו הוא להכניע ולבטל הקטרוגים שעל ישראל. והוא גבור מלחמה - לנצחם תמיד על־ידי גדל הכח של גדולי הצדיקים, שיגעו וטרחו בעבודתם כל כך במסירת נפש כזה, עד שיכולים למצא הנקדות טובות בכל אחד מישראל אפלו כשהם בדיוטא התחתונה מאד, חס ושלום, ועל־כן שיך לקרותו יתברך תמיד בשם מלך הכבוד, כי הוא עזוז וגבור וכו' לנצח הקטרוגים ולגלות הטוב שבישראל שעל־ידי־זה נתגלה כבודו, וכנ"ל.

וזהו גם כן בחינת קול השני שמדבר גם כן מזה, כי צריכין לעורר הטוב שבישראל, שהוא בחינת כבודו יתברך, צריכים לעוררו פעם אחר פעם, כדי לעוררם בכל פעם מהשנה שמתגברת מאד על כל אחד, כידוע. ועקר ההתעוררות מהשנה בגשמיות - שלא יישן הרבה יותר מדאי, וברוחניות - שלא יפל בדעתו ולא יתיאש עצמו לעולם, העקר הוא על־ידי הנקדות טובות שמוצאין בכל פעם כנ"ל. וזהו שמסים: ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה; דהינו שהוא יתברך הוא מלך הכבוד נצח סלה ועד - כי לעולם ידו על העליונה ויגמר את שלו תמיד, כי כבר היו צדיקים גדולים כאלו, שיוכלו למצא הטוב שבכל אחד מישראל וללמד זכות עליהם תמיד, שעל־ידי־זה נתגלה כבודו יתברך. ועל־כן ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, וכנ"ל.