# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/16/

וזה בחינת (בראשית מח, ח-ט): וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה; ויאמר בני הם אשר נתן לי אלקים בזה וכו'. ששאל מי אלה? - שאינם ראויים לברכה, כי ראה רשעים גדולים שיצאו מהם (תנחומא, ויחי, ו). והשיב לו יוסף: בני הם, אשר נתן לי אלקים בזה. ואיתא בספרים (מגלה עמקות, ואתחנן אפן רנב) שהשיב לו, שבזה בעצמו שאתה רואה יש שם גם כן ניצוצות קדושים, שבשביל זה ראויים לברכה, הינו בחינה הנ"ל, שזה היה עקר הוכוח בין יעקב ליוסף.

כי בענין זה של 'אזמרה' הנ"ל ללמד זכות על הכל, יש בזה כמה בחינות בין הצדיקים, כי הוא עבודה גדולה, כמו שמצינו שאפלו גדולי הצדיקים - לפעמים לא ידעו ללמד זכות כראוי, והקפיד השם־יתברך עליהם כמו שמצינו בישעיה (יבמות מט:) והושע וכו' (פסחים פז.). ועל־כן גם יעקב אבינו קדם הסתלקותו, מחמת שראה גדל הרשעות של הרשעים שיצאו מאפרים ומנשה, על־כן גם הוא תש כחו, עד שלא ידע ללמד עליהם זכות ולברכם, על־כן שאל, מי אלה? שאינם ראויים לברכה. עד שהשיב לו יוסף, בני הם, אשר נתן לי אלקים בזה. שהראה לו שגם בזה בעצמו נמצא זכות - שיגע ומצא נקדות טובות גם בהרשעים שיצאו מהם. ועל־כן תכף נתרצה יעקב ואמר - קחם נא אלי ואברכם.

וזהו ואנכי תרגלתי לאפרים (הושע יא, ג), שנאמר על ענין זה, כמו שפרש רש"י שם. וזהו ואנכי תרגלתי לאפרים - שאפלו כשהם בבחינת רגלין, בדיוטא התחתונה, בבחינת (רות ג, ז): "ותגל מרגלתיו", גם אז הרגלתי רוחי ביעקב - שיתהפך דעתו עליהם לטובה לברכם, שזהו בחינת הדרך של 'אזמרה' וכו' הנ"ל. וזהו קחם על זרועתיו - שיעלה אותם מבחינת רגלין ממדרגה התחתונה לבחינת ידים וזרועות, שהם בחינת 'אזמרה' הנ"ל, בבחינת זמר ונגון, שהוא בבחינת ידים, בבחינת (שמואל־א טז, טז): "ונגן בידו וטוב לך". ולא ידעו כי רפאתים - כי באמת זהו עקר רפואת הנפש וכנ"ל והם אינם מכניסים דעתם לידע כי רפאתים - שאני עוסק ברפואתם על־ידי־זה, כנ"ל.