# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/18/

וכל הגליות מצרים, וכן כל הגליות שמכנים בשם מצרים (בראשית־רבה טז, ד) [כמו שמבאר במקום אחר (סימנים ד, ט)], כלם הם בבחינה זאת, מה שהסטרא־אחרא מתגברת להעלים את הטוב שבכל אחד מישראל, על־ידי הרע החופה עליו, ולהגביר עליו מרה שחורה ועצבות כדי ללכדו ברשתם, חס ושלום, על־ידי־זה, כמבאר בהתורה 'אמצעיתא דעלמא' (סימן כד) שעקר גלות השכינה היא, כשהעצבות מתגברת על ישראל וכו', עין שם. ועקר הגאלה היא כשהשם־יתברך מתעורר ברחמיו, ונותן בלב הצדיק האמת שיסתכל רק על הטוב שבישראל, וישתדל בתקונם להחזירם להשם־יתברך על־ידי־זה וכנ"ל. וזה בחינת כל פרשת שמות שמדבר מתקף גלות מצרים ומגאלתם על־ידי משה. והכל הוא בבחינה הנ"ל.

וזה בחינת (שמות א, ח): ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף - יוסף הוא בחינת כל הנקדות טובות שיש בכל אחד מישראל, שכלם נמשכין מהצדיק בחינת יוסף, שהוא נקדה הכללית שממנו נמשכין כל הנקדות טובות שבכל אחד, [כמו שמבאר במקום אחר (סימן לד)]. ובכל ימי הגליות, שכלם מכנים בשם מצרים, בכל פעם הוא בחינת ויקם מלך חדש וכו', כי בכל פעם יצרו של אדם מתגבר עליו מחדש (קדושין ל:), והוא נקרא מלך, בחינת (קהלת ד, יג; קהלת רבה ד, טו): "מלך זקן וכסיל". וממנו נמשכין כל ההתנגדות והמניעות של המונעים והחולקים העומדים בכל פעם, כי לא אחד בלבד עומד עלינו לכלותנו, חס ושלום, אלא שבכל דור ודור ובכל פעם עומדים עלינו, בבחינת ' ויקם מלך חדש - חד אמר, חדש ממש, וחד אמר, שנתחדשו גזרותיו' (סוטה יא.). ושניהם אמת. שעומדים בכל פעם חולקים ומונעים חדשים ממש וגם נתחדשין גזרותיו, שבכל פעם גוזרים ואומרים דבורים רעים חדשים, שהם כנגד האמת - שרוצים למנע ולהפיל את האדם על־ידי־זה מתורה ותפלה וכו'. וזהו 'אשר לא ידע את יוסף' - עשה את עצמו כלא ידע. שעושים את עצמם כאלו לא ידעו כלל את מעלות הצדיק בחינת יוסף, שהוא כלל הטוב שהכניס כל כך טוב בישראל, והם רוצים להתגבר לבלבולים חדשים להפיל את כל אחד, חס ושלום, להסתכל רק על הרע, לא על הטוב, מה שבאמת צריכין להפך כנ"ל.

וזהו ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך - שהסטרא־אחרא, בחינת מצרים, מעבידים בכבדות גדול מאד על־ידי רבוי המרה־שחורה והעצבות. וזהו בחינת בעבדה קשה - בקשיא בחמר הלכתא וכו', כמו שאיתא בזהר הקדוש (פנחס רכט:). כי הכל מחמת המרה שחורה, שעל־ידי־זה אין יכולין לא ללמד ולא להתפלל, וכל מה שרוצין לעשות איזה דבר שבקדשה - קשה וכבד וחמור עליו מאד, כי הם ממררים את החיות ממש, כאשר יודע כל אחד בנפשו.

וזהו ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה - מילדות העבריות זה בחינת צדיקי הדור, שעוסקים להוליד בישראל תולדות קדושות, שהם תורה ומעשים טובים, כי 'עקר תולדותיהן של צדיקים הוא מעשים טובים', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ל, ו). וזהו, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה, ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה יא:), שפרה - שמשפרת הולד, פועה - שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפיסות תינוק הבוכה, הינו בחינה הנ"ל, מה שהצדיקים מחזקים את ישראל על־ידי הדרכים הקדושים הנ"ל, ומשפרין אותם על־ידי שמוצאין בהם גם עתה נקדות טובות, שזהו בחינת "הנך יפה רעיתי", וכמו שפרש רש"י שם. וזהו בחינת שפרה - שמשפרת את הולד כנ"ל. וזהו בחינת פועה - שפועה והוגה ומדברת לולד כדרך שמפיסין תינוק וכו', כי כן הוא ממש עסקי הצדיקים עם ישראל, שפועין והוגין ומדברין עמהן, ושורקין ומצפצפין ומרמזין אליהם, לחזקם לעוררם ולהגביהם ולהרימם מכל מיני נפילות וירידות והשלכות שלהם - שיזרזו בכל יום ובכל עת להתעורר מחדש בעבודת ה' בכל מה שיוכלו לחטף. והוא ממש כדרך שמפיסין תינוק הבוכה, שזהו בחינת פועה, כנ"ל. והדברים מובנים לכל אחד - למי שיודע רחמנות הצדיקי אמת עלינו, אשר על ידם השם־יתברך מחזק ומנחם אותנו, בבחינת (ישעיה סו, יג): "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם" וכו'.

ופרעה הרשע, שהוא הסטרא־אחרא, הוא ההפך מכל זה, שרוצה רק להגביר הרע חס ושלום, כנ"ל. ועל־כן אמר למילדת העברית אשר שם וכו', שגוזר עליהם לעשות בהפך מזה, חס ושלום, וזהו אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה - כי בן הוא בחינת ישוב הדעת, סטרא דדכורא, שמשם כל הטוב, והוא רוצה להמית ולהשפיל הטוב בחינת בן, ולהחיות סטרא דנוקבא, שמשם עקר אחיזת הרע והדינים, כי הוא בחינת דעת שאינו מישב, בחינת עצבות ומרה שחורה שרוצה להגביר הרע על הטוב, להפיל עצבות ומרה שחורה על כל אחד, שלא יהיה נכר הטוב שבו, ולהמית אותו על־ידי־זה, חס ושלום. אך המילדות לא שמעו אליו ולא עשו כדבר פרעה - ותחין את הילדים - שעסקו רק להחיות ולחזק את הילדים, שהם בני הנעורים הרוצים לגשת אל הקדש, שצריכין רק להחיותם ולחזקם בכל מיני חיות והתחזקות על־פי הדרכים הנ"ל, ועל־פי שארי דרכים קדושים ששמענו ממנו ז"ל, שכל זה הוא בחינת ותחין את הילדים, כנ"ל.