# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/2/

כי איתא בדברי אדוננו מורנו ורבנו הקדוש והנורא ז"ל כמה עצות ודרכים - להתחזק לשמח את נפשו תמיד, שעל־ידי־זה ישאר על עמדו ולא יפל לעולם, חס ושלום, שזהו עקר הכל, כידוע, אך עקר ההתחזקות ביותר הוא על־פי מה שמבאר בשני תורות קדושות שהם "אזמרה לאלקי בעודי" (תהלים קד, לג) בלקוטי א' בסימן רפ"ב. ומה שכתוב על פסוק (בראשית כב, ז): "ואיה השה לעלה" בלקוטי תנינא בסימן י"ב, עין שם היטב. כי בהתורה "אזמרה לאלקי בעודי" וכו' מבאר, שכשהאדם רואה שרחוק מאד מאד מהשם יתברך ומעשיו מכערין מאד, אף־על־פי־כן יראה לחפש ולבקש ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה מימיו, ואף־על־פי שגם המצוה יש בה פסלת הרבה, אף־על־פי־כן על כל פנים בודאי יש בה איזה נקדה טובה, וכן יבקש וימצא בעצמו עוד איזה נקדות טובות וכו', ועל־ידי־זה יוכל להתפלל וכו', וזהו אזמרה וכו', עין שם.

ובסימן י"ב בלקוטי תנינא על פסוק "ואיה השה לעלה" מבאר נפלאות מענין ירידה תכלית עליה, עין שם היטב. והכלל, שמקומות הרחוקים מאד מהשם יתברך, שהם בחינת מקומות המטנפים - עקר קיומם נמשך דיקא מבחינת 'איה מקום כבודו', שהוא בחינת 'בראשית־מאמר־סתום', שמשם מקבלין כל העשרה מאמרות, כי הוא כולל כלם, ומשם דיקא מקבלין חיות מקומות הרחוקים מאד הנ"ל, כי הם מקבלים מגדל ההעלמה וההסתרה של מאמר זה. ועל־כן כשאדם נופל לשם, חס ושלום, ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים, ורואה עצם רחוקו מהשם־יתברך - אל יפל על־ידי־זה, חס ושלום, כי, אדרבא! על־ידי־זה בעצמו שרואה גדל רחוקו שרחוק מאד מכבודו יתברך ושואל ומבקש 'איה מקום כבודו' וכו' - על־ידי־זה בעצמו עקר תקונו ועליתו בבחינת ירידה תכלית העליה. כי על־ידי הבקשה והחפוש איה וכו' - על־ידי־זה עולה לבחינת איה, שהוא בחינת מאמר סתום, שהוא בחינה גבה מאד, בחינת "בראשית" וכו', שמשם עקר קיום וחיות של כל העשרה מאמרות וכו', עין שם כל זה היטב היטב.