# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/20/

ונחזר לענין תחומין. כי בחל יש ברורים. ועל־כן יש בו כל הל"ט מלאכות ונסיעות לדרכים בשביל ברורים, אבל בשבת השכינה שובתת ואין בו ברור (עץ חיים, שער יא, פרק ז), על־כן בטלים בו כל הל"ט מלאכות וכל הדרכים, כמובא מזה בהתורה 'היכל הקדש' (סימן נט). וכל הברורים של ימי החל שמבררים הטוב מהרע ומלקטים ומעלים ניצוצות הקדשה מבין הקלפות והסטרא־אחרא, הוא נעשה על־ידי הצדיקים הגדולים והנלוים אליהם ההולכים בדרכיהם. והעקר נעשה על־ידי שני הדרכים הקדושים הנ"ל, שהם בחינת 'אזמרה' ו'איה' הנ"ל, שעל־ידי הדרכים הללו מבטלין כל מיני קלפות וסטרא־אחרא, שכלם כלולים בשתי מיני קלפות, שהם הקלפות והסטרא־אחרא הנמשכין משבירת כלים, שיש בהם ניצוצות הקדושים הרבה. והקלפות והסטרא־אחרא הנמשכין מבחינת חלל הפנוי ששם פנוי מאלקותו יתברך לגמרי, כביכול, ששם אי אפשר למצא אותו יתברך על־ידי שום שכל כי אם על־ידי אמונה לבד, [כמובא כל זה בהתורה 'בא אל פרעה' (סימן סד), עין שם היטב]. ואף־על־פי ששם נאמר לענין חקירות וקשיות של הפלוסופין והאפיקורסים, אך גם כל שארי ההסתות ופתויים של היצר הרע והסטרא־אחרא נמשך משני מינים הנ"ל, כי עקר כח היצר הרע נמשך מכפירות, כמובא במקום אחר (הלכות רבית הלכה ג, ועוד).

ועקר הברור נעשה על־ידי תשובה ומעשים טובים, כי על־ידי חטא אדם־הראשון, וכן כל אחד על־ידי חטאיו - נפלו כמה ניצוצות בין הקלפות, וכמו־כן נופל דעתו ומחשבתו לכמה מיני הרהורים ובלבולים, עד שיש לפעמים שמתגברין עליו כל־כך, עד שבאים עליו הרהורים ובלבולים הנמשכין מבחינת חלל הפנוי, שמשם כל בחינת מקומות המטנפים הנ"ל - שהם נמשכין מחלל־הפנוי, כנ"ל.

ולצאת ולעלות משם - כל אחד ואחד כפי מה שירד ונפל לשם על־ידי פגמיו וקלקוליו, אי אפשר לצאת משם - כי אם על־ידי הדרכים הנ"ל, הינו על־ידי שמחפשין ומוצאין הנקדות טובות הנ"ל שהוא בחינת 'אזמרה' הנ"ל, על־ידי־זה מבררין הטוב מהקלפות שיונקים מבחינת שבירת כלים, ששם יש כמה טוב וניצוצות רק צריכים ברור גדול, והברור נעשה על־ידי הצדיקים ותלמידיהם, על־ידי הדרך של 'אזמרה' הנ"ל. אבל לפעמים מתגברת הסטרא־אחרא יותר, עד שבאים עליו בלבולים והרהורים וכו' הנמשכין מבחינת חלל הפנוי, שהם בחינת מקומות המטנפים הנ"ל. ואז אין תקנה כי אם על־ידי הדרך של בחינת 'איה' הנ"ל, דהינו לבקש ולחפש 'איה' וכו' וכנ"ל.

וכל ימי החל נעשים כל הברורים על־ידי שתי הדרכים האלו הנ"ל. אבל מחמת שבימי החל יש אחיזת הסטרא־אחרא ביותר, על־כן צריכים יגיעות וטרחות של הל"ט מלאכות ונסיעות לדרכים בשביל ברורים אלו. וכל הברורים נעשים בכח קדשת שבת, כי בשבת אין ברור, רק הכח של כל הברורים של כל ששת ימי החל, הכל הוא בכח קדשת שבת. וכן אין נשלם התקון של הברורים של ימי החל, ואין הקדשה המתבררת חוזרת ועולה למקומה בשלמות עד שמגיע השבת, שאז במעלי שבתא, בכניסת שבת־קדש - סלקין ועולין כל הקדשות שבררו בימי החל, [כמובן כל זה בכונת האר"י ז"ל, אך שם מבאר בדרך סוד, ואנחנו מדברים בדרך שיוכל כל אדם להבין מהם עצות והתחזקות להתקרב להשם־יתברך מכל מקום שהוא].

ועל־כן אסור בשבת לילך בדרך כי אם תחום שבת שני אלפים אמה, כי אין ברור אז, כי אז מאירת שרש הקדשה של שתי הדרכים הנ"ל, שהם, אזמרה ואיה, כמבאר לעיל. כי אז בשבת הוא חסד גדול, ומאיר רק הטוב שבישראל, בבחינת שחורה אני ונאוה, שחורה אני - בימי החל, ונאוה אני - בשבת כנ"ל. שזהו בחינת הדרך של אזמרה כנ"ל. וכן מאיר אז בחינת איה כנ"ל, שזהו בחינת שני אלפין, שהם בחינת שני אלפים אמה של תחום שבת, שאסור לילך בדרך כי אם בתוך שני האלפים אמה האלו, שהם בחינת שני אלפין הנ"ל, אבל חוץ לתחום זה אסור לצאת בשבת, כי אז אין ברור כנ"ל. כי בחל יש גלות וטלטול, וצריכים לפעמים לצאת לדרך רחוק, כל אחד כפי מה שצריך לברר ברורים בשתי הבחינות הנ"ל.

ועל־כן באמת כל אחד כפי מה שמקרב לצדיקי אמת ביותר, וכפי מה שממשיך עליו קדשת שבת ביותר - כמו כן אין צריך לטלטל עצמו בדרכים הרבה בימי החל, כי נתתקן הכל בביתו בכח קדשת שבת, שהוא קדשת הצדיקים שממשיכין ומאירין שתי הבחינות הנ"ל. וכל אחד כפי רחוקו - כן צריך יגיעות יותר בל"ט מלאכות וטלטולים בדרכים. וגם בזה יש כמה בחינות, כי יש שמיגע עצמו ומטלטל עצמו בדרכים, אבל על כל פנים מתקן בזה על־ידי שעושה המשא ומתן והעסק באמונה ונוסע בדרך בכשרות כראוי לאיש ישראלי. אבל יש שמתגבר עליו הרע שסביב הטוב, שצריך לברר על־ידי הדרך והמשא ומתן עד שמקלקל יותר, חס ושלום, וכן יש בזה אלפים ורבבות בחינות ושנויים בין כל אחד ואחד, כי כל עבודת האדם כל ימי חייו הוא בענין זה, בענין הברורים הנ"ל. על־כן הכל צריכין למארי חטיא (הוריות יד.), שהוא הצדיק האמת, שבכחו הגדול הכל יכולין לברר ולתקן על־ידי בחינת שתי הדרכים הנ"ל, שעקר הארתם נמשך בשבת, שזהו בחינת תחום שבת אלפים אמה כנ"ל, ומשם ממשיכין הקדשה לכל ששת ימי החל, לעורר ולחזק את כל אחד תמיד על־ידי שתי הדרכים הנ"ל, שעל־ידי־זה לא יצא מתחום וגבול הקדשה לעולם, וכנ"ל.