# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/22/

ולבאר הענין יותר, כי עקר הוא התקון על־ידי היחוד שמיחדין ומחברין כל המאמרות בה'מאמר־סתום־בראשית', שמשם מקבלין הכל, שזה בחינת כלל היחודים, שעל־ידי־זה עקר תקון כל העולמות, וזה נעשה על־ידי אכילה דקדשה, דהינו אכילת שבת, כי האכילה מחברת הגוף עם הנפש, שזהו בחינת יחוד וחבור וכלליות כל העולמות בהשם־יתברך, כי בחינת הנפש לגבי הגוף שמחיה ומקים אותו. הוא בחינת החיות שהשם־יתברך מחיה ומקים כל העולמות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות י.): 'הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי וכו', מה הקדוש־ברוך־הוא זן את כל העולם אף הנפש זנה את הגוף, מה הקדוש־ברוך־הוא מלא כל העולם' וכו'. ועל־כן באמת נעשה יחוד גדול, על־ידי אכילה בקדשה [כמו שכתב אדמו"ר ז"ל בהתורה "ויסב" וכו' (בלקוטי א' סימן סב)]. כי זהו כלל כל היחודים כשמחברין ומיחדין כל העולמות בשרש חיותם, שהוא מחיה את כלם, שזהו בחינה הנ"ל, שנכללין ונתיחדין כל המאמרות המתגלים בראשית נקדת הבריאה, שהוא בחינת בראשית־מאמר־סתום הנ"ל.

כי עקר יניקת הקלפות הוא מבחינת פרוד, חס ושלום, דהינו שעושין פרוד, ואין מאמינים שהוא יתברך מחיה ומקים הכל ומנהיג הכל כרצונו, כי מחמת ששרש הכל הוא בחינת מאמר סתום, בחינת 'איה', שאי אפשר להשיג ולתפס במח כלל, על־כן הם יונקים משם, מגדל ההעלמה וההסתרה. ומשם באים כל הכפירות של המחקרים והפילוסופים ההולכים אחר דעתם הנבוכה. כי באמת אי אפשר להבין במח ובדעת כלל, איך כל העולמות נמשכין ומתנהגים ומתקימים על־ידי 'סתימא דכל סתימין דלית מחשבה תפיסא ביה כלל' (תקוני זהר יז.), כי אם על־ידי אמונה שלמה, שעל־ידי־זה עוברים על כל החכמות, שבשביל זה נקראים ישראל 'עבריים' (כמו שמבאר בהתורה "בא אל פרעה" סימן סד, עין שם). אבל אלו ההולכים אחר דעתם וחכמתם הנבוכה, הם באים לכפירות גדולות הנמשכין מחלל הפנוי ומשבירת כלים. ועקרם נמשך מחלל הפנוי, כי גם הקלפות והכפירות הבאים משבירת כלים - שרשם גם כן מבחינת חלל הפנוי, שמשם שרש כל הסטרא־אחרא. כי אם לא היה הצמצום של החלל הפנוי - לא היה שיך רבוי אור כלל, אך חלל הפנוי היה מכרח לבריאת העולם, כמו שמבאר שם. ותכף שנתהוה שרש הצמצום של החלל הפנוי, משם נשתלשל שרש אחיזת הסיגים שמשם נתגלגל שהיה שבירת כלים, כמובן כל זה בכתבים (עין עץ חיים, שער יא, פרק ז).

ועל־כן עקר התקון על־ידי בחינת הלמוד של 'איה' הנ"ל - לחפש אותו יתברך תמיד כנ"ל, כי תכף כשמאמינים, שגם שם נעלם השם־יתברך אפלו במקומות הרחוקים מאד, הנמשכין מחלל הפנוי כנ"ל, ומחפשין ומבקשין גם שם 'איה מקום כבודו' על־ידי־זה עולין בתכלית העליה לבחינת 'איה', בחינת 'בראשית־מאמר־סתום', וחוזרין ומעלין ומקשרין כל החיות של כל מקומות הרחוקים מאד להשם־יתברך. ועל־ידי־זה נתיחדין כל המאמרות, שהם כלל כל העולמות בשרשן בהמאמר סתום. כי עקר שלמות היחוד - כשמעלין ומקשרין למעלה החיות של כל הסטרא־אחרא, שכלם ישובו להשם־יתברך, כידוע בכונות, שבכל היחודים צריכין להעלות החיות מהקלפות, הינו כנ"ל.

וכל זה נעשה על־ידי אכילה בקדשה כנ"ל, אבל מחמת חטא אדם־הראשון שפגם באכילת "עץ הדעת טוב ורע", על־ידי־זה המשיך סטרא דמותא, כמו שכתוב (בראשית ב, יז): "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", שהוא פרוד בין הנפש והגוף. כי אי אפשר לברר האכילה בשלמות, עד שתוכל לחבר הנפש עם הגוף שיחיה לעולם, כי עכשו אי אפשר לזכות לאכילה כזאת, מחמת שנתערב פסלת הרבה בהאכילה מחמת חטאו, על־כן בהכרח שימות האדם, והעקר על־ידי פגם האכילה, כמו שכתוב (בראשית ג, יט): "בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה" וכו'. ועקר תקונו לאחר מיתתו הוא על־ידי שעולה נשמתו לבחינת מאמר סתום, ומשם חוזר וממשיך חיות חדש להחיות העצמות היבשות, עד שיעמדו בתחית המתים לחיות חיים נצחיים.

וכל אחד כפי מעשיו - כן זוכה לזה, כי צדיק שבטל גופו בחייו וזכה לעלות לבחינת 'איה' בחיים חיותו בעודו בגופו הוא אינו מת כלל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יח:), כי מיתתו הוא רק בחינת בטול, שמבטל עצמו בבטול נפלא, כדי שיעלה למאמר סתום בתכלית המעלה לעלא ולעלא וכו'. כדי שימשיך משם חיות חדש ונפלא לתקן כל הנפשות כלם, אבל מי שאינו צדיק - צריך לסבל צער כפי מעשיו בגיהנם וכיוצא, עד שיעלה לשם והכל לפי החשבון. ועל־כן באמת אפלו אם לא זכה להטיב מעשיו בשלמות בחייו, אבל זכה על כל פנים לחפש ולבקש ולדרש תמיד אותו יתברך - הוא גם כן טובה נפלאה ונוראה לנפשו וגופו, כי על־ידי־זה זוכה גם אחר מיתתו לחפש ולבקש אותו, ולא יוכלו להטעותו על־ידי עולם התהו, מאחר שגם שם יבקש את ה' יתברך, על־כן בקל יוכל לשוב למקום מנוחתו והכל בכח הצדיקי אמת, וכנ"ל.