# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/24/

וזה בחינת המן, שהוא בחינת הפרנסה. כי עקר המן נמשך מבחינת מאמר סתום, בבחינת (שמות טז, טו): "כי לא ידעו מה הוא", שהוא בחינת מאמר סתום, כי 'מזונא לאו בזכותא תליא אלא במזלא' וכו' (מועד קטן כח.), שהוא בחינת מזל העליון, כמובא (ספר הלקוטים פרשת תולדות), שהוא בחינת כתר (עץ חיים, שער טז, פרק ו), בחינת מאמר סתום, כידוע. ועל־כן ירד להם המן על־ידי נסיונות שהתלוננו מקדם, וכן אחר כך כשירד להם היו בו כמה נסיונות, כמו שכתוב (שמות טז, ד): "למען אנסנו הילך בתורתי" וכו'. וכמו שכתוב (דברים ח, ג-טז): "ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען נסתך" וכו'. כי משם עקר הנסיונות של האדם, הינו מבחינת מאמר סתום הנ"ל, שמשם ירד המן לישראל, כי כבר מבאר, שהמאמר סתום, משם עקר יניקת הקלפות והסטרא־אחרא - מגדל ההעלמה וההסתרה כנ"ל. והאדם צריך לעבר באלו המקומות בשביל נסיון, וכשזוכה לבקש גם שם את השם־יתברך בבחינת איה וכו' כנ"ל, על־ידי־זה עולה בתכלית העליה וכנ"ל, ועל־כן מחמת שהמן שהוא הפרנסה נמשך משם, מבחינת מאמר סתום הנ"ל, שמשם כל השתלשלות יניקת הסטרא־אחרא והקלפות כנ"ל, על־כן שם עקר הנסיון, בחינת למען נסתך וכו'. כי קדם שמקבל הפרנסה מבחינת מאמר סתום הנ"ל - צריך לעבר דרך אלו מקומות הרחוקים הנ"ל, שהם בחינת מקומות המטנפים ששם אין רואין את השם־יתברך כלל, ומתגברים עליו קשיות ובלבולים הרבה כנ"ל. וכשזוכה לעמד בנסיון ולבקש שם דיקא את השם־יתברך בבחינת 'איה' הנ"ל, על־ידי־זה נתהפך הירידה לעליה, וזוכה לבחינת 'איה מאמר סתום' הנ"ל, וממשיך משם המן, דהינו פרנסה שנמשך משם דיקא, כנ"ל.

ועל־כן קצתם שלא יכלו לעמד בנסיון כראוי - נכשלו והתלוננו על השם־יתברך קדם שירד להם המן, מחמת שהתגברו עליהם הבלבולים והקשיות והספקות הנמשכין מההעלמה של המאמר סתום כנ"ל שהכרחו לעבר בהם קדם ירידת המן כנ"ל, אבל רב הכשרים שאלו כהגן - שחפשו ובקשו את כבוד השם־יתברך שם כנ"ל, ועמדו בנסיון, עד שזכו שירד להם המן משם דיקא, מבחינת מאמר סתום הנ"ל. וגם אחר שירד להם המן היה להם נסיונות בזה, כמו שכתוב: "למען אנסנו". דהינו אם ישמרו המצות התלויות בו שלא יותירו וכו' (רש"י שמות טז, ד), כי מחמת שהמן, שהוא הפרנסה, יורד מבחינה גבה ונעלמת כל כך, מבחינת מאמר סתום כנ"ל, על־כן תכף כשבא המן והפרנסה לזה העולם הגשמי - חוזר ונתעלם האור הנ"ל, שמשם נמשך המן.

כי אי אפשר להשיגו בזה העולם בשום דעת כי אם באמונה לבד, על־כן תכף שנמשך המן ליום ראשון היה קשה להם להאמין שירד גם ביום שני, מאחר שהוא פלא גדול שנמשך מבחינת סתום ונעלם מאד, שמשם יניקת הסטרא־אחרא והקלפות שהם מעקמין את הלב בכל פעם. על־כן נמצאו אנשים שלא עמדו בנסיון והותירו ממנו ובאמת 'וירם תולעים ויבאש' וכו' (שמות טז, כ), כי שלטו בו הקלפות, שהם בחינת המקומות המטנפים והמקלקלים, שמהם כל הדברים הנשקצים והנמאסים, בחינת 'תולעים', והבאיש.

כי המן לא היה אפשר לירד כי אם על יום אחד "דבר יום ביומו" (שמות טז, ד). כי כל יום מששת ימי המעשה יש לו מאמר מיחד, שבו ברא את הבריאה שנברא באותו היום, ובין כל יום ויום יש גבול וצמצום ששרשו נמשך מהעלמת המאמר סתום. וזה בחינת חשך שקודם לאור, בחינת (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר" וכו'. ועל־כן בחשכת לילה "בו תרמש כל חיתו יער" (תהלים קד, כ), שאז עקר שליטת הסטרא־אחרא והקלפות (זהר מקץ רג:), כי יניקתם מבחינת חשך שנמשך מהעלמת המאמר סתום כנ"ל. ועל־כן לא ירד המן לישראל כי אם על פרנסת היום לבד כדי שיתלו עיניהם למרום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו.), כי אי אפשר למשך השפע מהמאמר סתום לזה העולם על כל הימים ביחד - שלא לעבר הגבול שבין יום ליום ויינקו הקלפות יותר מדאי, בחינת "וירם תולעים ויבאש" כנ"ל, ועל־כן בהכרח שירד רק על יום אחד, והם יהיה להם נסיון על יום השני כדי שיתלו עיניהם למרום. 'שיתלו עיניהם' דיקא, זה בחינת בקשה וחפוש הנ"ל, שצריכין בכל יום לחזר ולחפש ולבקש 'איה מקום כבודו', ולתלות עיניו למרום, ואז חוזר ועולה לבחינת 'איה' וחוזר וממשיך המן, שהוא הפרנסה, ליום שני וכן צריכין בכל יום, וכנ"ל.