# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/25/

ועל־כן "ביום הששי לקטו לחם משנה לחם יומים" (שמות טז, כט), כי בשבת הקלפות והסטרא־אחרא בטלים, ואז מאיר בחינת 'איה' בהארה נפלאה, בבחינת (זהר יתרו פח:): 'ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה', [כי המאמר סתום הוא בחינת עתיקא קדישא, כידוע], ועל־כן מקבלין שפע המן על שני ימים, בחינת "לחם יומים", כי אז אין מתעלם האור הסתום כל כך, כי נמשך הארה נפלאה ועצומה על כל אחד מישראל, שהוא בחינת נשמה יתרה, שעל־ידי־זה יוכל להאיר בו האור הנ"ל, ועל־כן באמת אז הקלפות שינקו מהעלמת האור - בטלין, מאחר שעתה נמשך בחינת התגלות האור, על־כן עתה ביום הששי, בכניסת השבת, מקבלין "לחם יומים", כי אין יניקה להסטרא־אחרא בהגבול שבין התגלות יום הששי לשבת - שהוא ליל שבת־קדש, כי בשבת מאיר בחינת 'איה' בהארה נפלאה, שזהו עקר קדשת שבת, כנ"ל.

ועל־כן מצוה גדולה לאכל בשבת, כי אז אין להסטרא־אחרא יניקה בהאכילה הנמשכת מהמאמר סתום, מחמת שאז מאיר המאמר סתום בתקון נפלא שנוכל לקבלו והקלפות והסטרא־אחרא מתבטלין כנ"ל.

ועתה מבאר קשר הפסוקים היטב - ויאמר משה אכלהו היום (שמות טז, כה), 'אכלהו' ודאי, כי עתה בשבת מצוה גדולה לאכל, "כי שבת היום לה'" ואין להסטרא־אחרא אחיזה בהאכילה כלל. בבחינת היום לא תמצאהו בשדה, בשדה שם אחיזת הקלפות, כידוע (עין ספר הלקוטים בראשית כז), שאי אפשר לקבל המן, שהוא הפרנסה, כי אם על־ידי שהולכין בדרך בחינת שדה, ששם אחיזתם ועומדים בנסיון כנ"ל, שבשביל זה אי אפשר לקבל הפרנסה לשני ימים שלא לעבר הגבול שבין יום ליום, אבל היום לא תמצאהו שם בבחינת שדה, כי אין להם אחיזה כלל בסעדת שבת, כי אז מאיר האור בתקון נפלא, כנ"ל.