# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/31/

וזה בחינת מה שהולכין ונוסעין על קברי הצדיקים האמתיים. כי עקר הסתלקות הצדיק הוא לבחינת 'איה' שעולה לשם בתכלית השלמות לעלא ולעלא, כי עקר המיתה על־ידי הפרוד שגרם אדם־הראשון בחטאו, כנ"ל. וכל אחד כפי מה שזכה בחייו לחפש ולבקש את השם־יתברך תמיד, שעל־ידי־זה זכה לעלות לבחינת 'איה' כנ"ל, כמו כן זוכה בעת סופו וקצו שתעלה נשמתו לשם, לבחינת 'איה', ששם עקר קבול שכר, בבחינת (תהלים לא, כא): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", בחינת (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה" וכו'. שכל זה בחינת סתום ונעלם, בחינת איה הנ"ל.

אבל בשעת מיתה מחמת שאז הוא פרוד, על־כן אז מתעוררין ביותר כל מקומות המטנפים שיונקים משם, על־כן המת מטמא טמאה חמורה כל כך. וצריך כל אחד לסבל מה שיסבל כפי מעשיו, עד שיעלה לשם לבחינת איה להחיות העצמות. אבל הצדיק הגדול - עולה לשם מיד כמו משה, יוסף ודוד שנסתלקו בשבת במנחה, ברעוא דרעוין (זהר תרומה קנו.), שהוא בבחינת איה כנ"ל. והוא ממשיך משם הארות נפלאות ותקונים נפלאים עתה ביותר, כי 'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם' (חלין ז:). מחמת שאז עולין לבחינת 'איה' בתכלית השלמות, כי בודאי העליה לשם אפלו מי שזוכה לזה, הוא בכמה אלפים ורבבות בחינות ומדרגות, (וכמובן בסוף התורה "איה" הנ"ל שגם הצדיק עובר דרך אלו המקומות לפי בחינתו קדם כל תורה וכו' ואף־על־פי־כן הוא דרך אמת וישר גם לאנשים פשוטים וגסים, כמבאר שם, עין שם).

ועל־כן עתה אחר הסתלקותו שעולה לשם בעליה נפלאה לעלא ולעלא, על־כן הכל יכולין להתתקן על ידו, כי מכל מקומות המטנפים שבעולם ומכל מיני אבי אבות הטמאה שבעולם יכולין לשוב ולעלות בתכלית העליה על־ידי הדרך של 'איה' הנ"ל שמאיר ביותר על־ידי הצדיק שעלה לשם וכנ"ל. ועל־כן צריכין לבוא על קברו הקדוש, כי כל הקברים מטמאין באהל, אבל הצדיק אינו מטמא באהל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש שוחר טוב משלי ט), כי אדרבא! כל הקדשות וכל התקונים נמשכין משם וכנ"ל.

הלכות תחומין הלכה ז נכללת בהלכות שבת הלכה ז מאות יט:

תם ונשלם