# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/4/

וזהו בחינת מה שאיתא במדרש (שיר השירים א, לו): שחורה אני ונאוה (שיר השירים א, ה), שחורה אני - בימי החל. ונאוה אני - ביום השבת. כי זה המקרא 'שחורה אני ונאוה' מרמז על הדרך הקדש של 'אזמרה' הנ"ל [וכמבאר אצלנו בהלכות השכמת הבקר הלכה א, עין שם], שנפשות ישראל אומרים להאמות והסטרא־אחרא הרוצים להפיל אותם, חס ושלום, על־ידי שרואין בהם מעשים מכערים. ואזי ישראל משיבים להם - שחורה אני ונאוה. אמת שאני שחורה - במעשי הרעים, אבל ונאוה אני - בנקדות טובות של המצות ומעשים טובים הנמצאים בי עדין, כמו שפרש רש"י שם: שחורה אני - במעשי, ונאוה אני - במעשי אבותי. ואף במעשי יש מהם נאים אם יש בי עון העגל - יש בי כנגדו זכות קבלת התורה, הינו כנ"ל, כי זהו הדרך הקדש של "אזמרה לאלקי בעודי" שגלה אדוננו מורנו ורבנו ז"ל. אבל זה הדרך הקדש עקר הארתו נמשך על־ידי קדשת שבת, שהוא בחינת קדשת הצדיק האמת, כנ"ל.

וזה שאיתא במדרש על פסוק זה: שחורה אני - במעשי, ונאוה אני - במעשי אבותי, שחורה אני - כל ימות השבוע, ונאוה אני - בשבת. ועוד חושב שם במדרש הרבה: שחורה אני - במצרים, ונאוה אני - במצרים. שחורה אני - במצרים, "וימרו בי" וכו' (יחזקאל כ, ח), ונאוה אני - במצרים, בדם הפסח ובדם מילה, דכתיב (שם טז, ו): "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי" - זה דם פסח, "ואמר לך" וכו' - זה דם המילה. שחורה אני - בים, שנאמר (תהלים קו, ז): "וימרו על ים" וכו', ונאוה אני - בים, שנאמר (שמות טו, ב): "זה אלי ואנוהו" וכו'. וכן חושב שם הרבה, שבכל מקום שקלקלו הרבה - שם דיקא זכו גם כן לטוב הרבה. וכל זה הוא בחינת דרך הקדש הנ"ל של 'אזמרה לאלהי בעודי', כנ"ל. אבל כל זה אי אפשר לגלות כי אם בכח הצדיקים אמתיים שהוא בחינת כח קדשת שבת, כנ"ל.

וזה בחינת שחורה אני - במעשי, ונאוה אני - במעשי אבות, שהם בחינת כח הצדיקים שהם אבות העולם, וכמו שכתוב (מלכים־ב יג, יד): "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". וכן מפרש שם במדרש: שחורה אני - על מעשיהם שאינם טובים, ונאוה אני - במעשי הצדיקים, כמו שאיתא שם: שחורה אני - במרגלים, ונאוה אני - ביהושע וכלב וכו'. שחורה אני - בשטים וכו', ונאוה אני - שנאמר (תהלים קו, ל): "ויעמד פנחס ויפלל". שחורה אני - בעכן, ונאוה אני - ביהושע וכו'. וזהו בעצמו בחינת שחורה אני - בימי החל, ונאוה אני - בשבת, כי כח שבת וכח הצדיקים הם בחינה אחת כנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא יכולים לגלות הנקדות טובות שיש בהפחות שבפחותים להחיות את נפשו לשאר על עמדו, שזהו בחינת הדרך הקדש 'אזמרה' הנ"ל, שהוא בחינת שחורה אני ונאוה, שהולך ומפרש שם במדרש על כל הטוב שנמצא בהם בעצם שפלותם ושחרותם, כנ"ל. כי אי אפשר לגלות כל הטוב הזה מתוך עמק החשך של רבוי הרע החופה עליו כי אם בכח הצדיקים האמתיים ובכח שבת־קדש, וכנ"ל.

ועתה מקשר ומחבר כל דברי המדרש הנ"ל יפה יפה, עין שם היטב, ותראה ותבין עתה, שכלו מדבר מענין הדרך הקדש הנ"ל של "אזמרה לאלקי בעודי", שהיא בחינת 'שחורה אני ונאוה' וכנ"ל. וזהו בחינת מה שכתוב שם, 'שחורה אני' - במדבר וכו'. 'ונאוה אני' - במדבר, בהקמת המשכן, כי המשכן נבנה מכל הנקדות טובות שנמצא בכל אחד מישראל (ועין כל זה בדברינו בהלכות השכמת הבקר הלכה א, עין שם).