# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/5/

וכן הדרך הקדש שגלה על פסוק "ואיה השה לעלה", עין שם היטב, ושים לבך היטב להבין הדברים, בפרט להבינם למעשה - להכניס בלבך העצות הדקות, העמקות, האמתיות, לקימם בתמימות ובפשיטות. ועקר זה הדרך נמשך גם כן רק על־ידי קדשת שבת־קדש וקדשת הצדיק האמת, שהם בחינה אחת, כנ"ל. כי עקר הענין המבאר שם הוא, שאפלו כשאדם נופל, חס ושלום, למקומות הרחוקים מאד מאד מהשם־יתברך, שהם בחינת מקומות המטנפים, רחמנא־לצלן, אף־על־פי־כן אין שום יאוש בעולם כלל, כי גם במקומות האלו אף־על־פי שהם רחוקים מאד מכבודו יתברך, בבחינת (ישעיה מב, ח): "וכבודי לאחר לא אתן", כמו שמבאר שם, אף־על־פי־כן אם יחפש ויבקש את כבודו, מחמת שרואה גדל רחוקו מכבודו יתברך, ויצטער ויתגעגע ויחפש ויבקש 'איה מקום כבודו' - על־ידי־זה בעצמו יתהפך הירידה לעליה גדולה, כי יעלה לבחינת 'איה' בקדשה, שהוא בחינה גבה מאד מאד, כי 'איה' הוא מאמר סתום, שהוא למעלה מן הכל וכל המאמרות, שהם בחינת התגלות כבודו יתברך, כלם מקבלים משם, וממנו דיקא מקבלין חיות המקומות הרחוקים, שהם בחינת מקומות המטנפים, כי מבחינת המאמרות המתגלים ששם התגלות כבודו יתברך - אין יכולים מקומות המטנפים לקבל שום חיות, כי יש גבול לכל כבוד שמלבש בכל מאמר ומאמר מהעשרה מאמרות, שלא יתפשט ויצא לחוץ למקומות האלו, חס ושלום, בחינת "וכבודי לאחר לא אתן" - אבל בחינת איה מאמר סתום, שהוא בחינה גבה ונעלמת מאד מאד מגדל העלמו והסתרתו, משם דיקא מקבלין מקומות הרחוקים הנ"ל. ועל־כן כשהאדם נופל לשם חס ושלום, כשמחפש ומבקש 'איה מקום כבודו' מחמת שרחוק מכבודו מאד כנ"ל, על־ידי־זה דיקא הוא עולה בתכלית העליה, כי עולה לבחינת 'איה' בקדשה, שהיא בחינה גבה מאד, שהיא שרש הכל, שמשם מקבלין כל המאמרות, שהם התגלות כבודו שבהם נברא כל העולם, עין שם כל זה היטב.

ועל־כן עקר דרך עצה קדושה הזאת, אין זוכין אליה כי אם על־ידי קדשת שבת וקדשת הצדיקים, כי הצדיקים הגדולים כבר זכו לעלות לשם, לבחינת 'איה' בקדשה, על־ידי רבוי צדקתם שעלו מדרגא לדרגא, עד שזכו לתכלית העליה לבחינת איה, שהוא בחינת כתר עליון (עין תקוני־זהר ד, יט.), בחינת בראשית וכו'. ומחמת שהם זכו לבוא לשם - על־ידי־זה יש להם כח להמשיך ולהאיר בכל העולם דרך הקדש הזה, שאפלו מי שנפל למקום שנפל, חס ושלום - אפלו אם נפל, חס ושלום, לבחינת מקומות המטנפים, אף־על־פי־כן יבקש ויחפש גם שם 'איה מקום כבודו' וכו' כנ"ל, ועל־ידי־זה יעלה לתכלית העליה לבחינת 'איה', שהוא בחינת 'בראשית־מאמר־סתום', כנ"ל.

וזה הוא בעצמו בחינת כח קדשת שבת, כי בשבת עולין כל הנפשות וכל העולמות למעלה מעלה עד בחינת איה הנ"ל, שהוא בחינת רעוא־דרעוין, כידוע (זהר יתרו פח:). על־כן בכח קדשת שבת, שאז מאיר בחינת 'איה' בקדשה, וכן בכח קדשת הצדיקי אמת שזכו לבחינת 'איה' בקדשה - בכחם יכולים להחיות כל הנופלים לבחינת מקומות המטנפים, שגם משם יוכל לעלות בתכלית העליה, על־ידי שלא יתיאשו את עצמם גם שם ויבקשו ויחפשו 'איה' - אפוא עצה לשוב להשם־יתברך וכו', כנ"ל. על־כן גם עקר הדרך הזה של 'איה' - אין זוכין כי אם על־ידי קדשת שבת, שהוא בחינת קדשת הצדיקי אמת, כנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (זהר תרומה קלח.) לענין חטא אדם־הראשון שנתגרש מגן עדן וכו' - 'ושבת אגין עלוהי', כי חטא אדם־הראשון כולל כל החטאים שבעולם, ועקר ההגנה וההצלה הוא שבת, כי על־ידי קדשת שבת נמשכים הדרכים קדושים הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לתשובה ולתקן, הכל כנ"ל.