# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/6/

וזהו בחינת תחום שבת אלפים אמה. 'אלפים אמה' זה בחינת שני אלפין, שהם בחינת שני שכליות, בחינת אלפים שנה שקדמה תורה לעולם (ויקרא רבה יט, א), הינו בחינת שתי הדרכים הקדושים הנ"ל, שהם בחינת 'אזמרה לאלקי בעודי' ו'איה השה לעלה', שהם בחינת שני אלפין, שני שכליות קדושים אמתיים, שהם הם תחום שבת, שהוא גבול הקדשה שעל ידם נשארין כל ימי חייו בגבול ותחום הקדשה, ואין יוצאין לחוץ, חס ושלום, שזהו בחינת תחום שבת, כי שבת כלליות קדשת ישראל, כנ"ל.

כי הדרך של 'אזמרה' וכו' הוא בחינת אלף, בבחינת (שיר השירים ח, יב): "האלף לך שלמה", שהוא בחינת שבת (זהר קרח קעו:): 'מלך שהשלום שלו' (שיר־השירים רבה א, יב), שאז מאירין האלף אורות שמחזירין לישראל בתוספות שבת, כידוע בכונות (פרי־עץ־חיים, פרק ח), שכל זה האור נמשך על־ידי הדרך הקדש של 'אזמרה' הנ"ל, דהינו על־ידי הצדיק שדן את הכל לכף זכות, ומוצא נקדות טובות בכל אחד מישראל אפלו בהגרועים מאד וכו', ומכניס זה הדרך בישראל, שכל אחד ימצא בעצמו ובחבריו נקדות טובות וכו' כנ"ל, כדי שעל־ידי־זה יכנסו הכל בכף זכות, ויחזרו להשם־יתברך כנ"ל, שכל זה הוא מלאכת המשכן כנ"ל, כי זה הצדיק בונה משכן שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם שאין בו חטא (שבת קיט:), שזהו בחינת אלף זעירא ד'ויקרא', כמבאר בהתורה 'אזמרה' הנ"ל במקומו, עין שם.

ולמוד זכות הזה הוא בבחינת (איוב לג, כג): אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וכו' - דהינו אפלו אם אין מוצאין בו כי אם זכות אחד מני אלף, ואפלו אם יש באותו המצוה והזכות עצמו רבו פסלת, ואין בו כי אם איזה נקדה טובות אחד מאלף באותו זכות עצמו. וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת לב.): 'אפלו אם באותו המלאך עצמו תשע מאות תשעים ותשעה חלקים לחובה ואחד לזכות, נצול גם כן', הינו כנ"ל. שגם המצוה והזכות שמוצאין בעצמו או בחברו, אפלו אם הוא רק אחד מאלף וגם אותו הזכות בעצמו מלא פסלת ופניות וכו' ואין בו כי אם חלק אחד מאלף, איזה נקדה טובה - על־ידי־זה גם כן יוצאין מכף חובה ונכנסין לכף זכות, וחוזרין אליו יתברך, ואז נתהפך הכל לזכות וזוכין לאלף אורות הנ"ל, שהם בחינת תוספות שבת, כמובא בכונות 'ישמח משה'.

וזהו בעצמו בחינת אלף זעירא ד'ויקרא', כשקראו למשה אחר הקמת המשכן, כי מבאר שם בכונות, שעל־ידי חטא העגל נלקחו ממשה אלף אורות וכו'. וזה סוד אלף זעירא ד'ויקרא', ושבת חוזר ומקבלם בסוד תוספות שבת, ואז מחזיר לישראל הכתרים שלהם, שהם העדים שהתנצלו מהם (שבת פח.), ומשה קבלם תחלה להשלים חסרונו, ועכשו חוזר ונותנם לישראל בעין יפה, ומאלו הכתרים יורשים ישראל תוספות שבת בכל ערב שבת, עין שם. וכל זה על־פי הנ"ל, כי משה שהוא הצדיק האמת, על־ידי הזכות שמלמד על ישראל ומוצא בהם נקדות טובות, אפלו אם הם חוטאים מאד כמו במעשה העגל, רחמנא־לצלן, שכולל עבודה זרה וגלוי עריות שפיכות דמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא תשא כ), אף־על־פי־כן הוא מוסר נפשו עליהם עד שמוצא בהם זכות ומחזירם להשם־יתברך, ועל־ידי־זה נבנה המשכן כנ"ל, ואז קוראו מהמשכן בבחינת אלף זעירא ד'ויקרא' - לרמז לו שילך בדרך זה שאפלו כשישראל חוטאים מאד, חס ושלום, אף־על־פי־כן יראה למצא בהם זכות, אפלו אחד מני אלף, שזהו בחינת אלף זעירא ד'ויקרא', שנקטנה האלף, מחמת שנטלו ממנו האלף אורות בעון ישראל. והראה לו הקדוש־ברוך־הוא למשה, שמשם דיקא - מבחינת האלף זעירא, הינו מבחינת הזכות והטוב אחד מני אלף, שמצא בישראל והכניסם לכף זכות - שם דיקא הוא קורא אותו מהמשכן, כי זה עקר בחינת מלאכת המשכן, כנ"ל.

ועקר העבודה והמלאכה הנפלאה הזאת, שהוא בחינת מלאכת המשכן - עקרו נמשך משבת, כי כל קדשת מלאכת המשכן נמשך משבת, כמו שמבאר במקום אחר (בהתורה 'בראשית' סימן סז בלקוטי תנינא), הינו כי בשבת מחזירין למשה האלף אורות שלהם שהם הכתרים וכו', שכל זה הוא תוספות שבת כנ"ל, הינו על־פי דברינו הנ"ל, שעקר דרך הקדש של 'אזמרה' הנ"ל מאיר בשבת־קדש כנ"ל, ואז חוזרים כל האלף אורות להצדיק, בחינת משה, והוא מחזיר להם האלף אורות שלהם וכו', שכל זה נמשך על־ידי שאז מתגלה ומאיר רק הטוב שבישראל והרע נופל ונתבטל ונמשך ומאיר בשלמות הדרך של 'אזמרה לאלקי בעודי' הנ"ל, שזהו בחינת תוספות שבת, שזהו בחינת האלף אורות הנ"ל, שחוזרים ומאירים על כל אחד מישראל בסוד תוספות שבת, שזהו בחינת "האלף לך שלמה" וכנ"ל. נמצא, שהדרך של 'אזמרה' הנ"ל הוא אלף, כנ"ל.