# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/7/

וכן הדרך של 'איה' הנ"ל הוא גם כן בחינת אלף, כי 'איה' בחינת 'בראשית' בחינת מאמר סתום ונעלם, זהו בחינת אלף, בחינת פלא עליון, בחינת כתר דאתמר עליה: 'במפלא ממך אל תדרש'. דעליה אתמר "מגיד מראשית אחרית" וכו'. שכל זה הוא בחינת 'אלף', שהוא אותיות 'פלא', כידוע, שהוא ראשון לכל האותיות, שכל זה בחינת 'איה', שהוא סתום ונעלם מאד מאד בבחינת פלא, שעל־ידי־זה דיקא יש להם יניקה משם מגדל ההעלמה וכו'. ובשבת מאיר זה האור בדרך נפלא ונורא, ומשם השגת הצדיק שעולה לשם. ועל־ידי־זה יכול להכניס בישראל, שאפלו מי שנופל חס ושלום למקומות הרחוקים מאד הנ"ל, שגם שם יחפשו את השם־יתברך בבחינת 'איה' וכו' כנ"ל, ועל־ידי־זה יעלו בתכלית העליה לבחינת 'איה וכו' כנ"ל. נמצא, שבחינת 'איה' הוא גם כן בחינת אלף שמאיר בשבת.

ואלו השתי אלפין הם בחינת תחום שבת, כי דיקא על־ידי אלו השני הלמודים הקדושים זוכים לשאר על עמדו לבלי לצאת מן התחום וגבול הקדשה כנ"ל, וזה בחינת אלפים אמה של תחום שבת, כנ"ל, שאנו לומדים אותם מערי הלויים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה כז:) 'שהיה להם אלף אמה מגרש ואלף אמה שדות וכרמים'. כי כהנים ולויים הם בחינת צדיקי הדור ותלמידיהם, כי הצדיק והרב האמת הוא בחינת כהן, כמו שכתוב (מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת". ודרשו רבותינו ז"ל (מועד קטן יז.): 'אם הרב דומה' וכו'. ולויים הם בחינת תלמידיהם הנלוים אליהם לשרתם, בחינת (במדבר יח, ב): "ונלוו אליך וישרתוך", שהם מקבלים מהם ההלכות להורות את בני ישראל הדרך אשר ילכו בה וכו'.

ואלו הכהנים והלויים היה להם ארבעים ושמונה ערים לשבת. שש ערי מקלט ועליהם ארבעים ושתים עיר - שהם מרמזים על כלליות האמונה של ישראל, שהם בחינת ששה תבות שבפרשת "שמע ישראל", ועליהם ארבעים ושתים תבות שבפרשת "ואהבת", שהם כלל אמונת ישראל, כי הצדיקים ותלמידיהם, שהם בחינת הכהנים והלויים, הם עוסקים רק להמשיך ולהאיר שלמות האמונה בישראל, כי כל התורה כלולה באמונה, כידוע, ואלו הארבעים ושמונה ערים הקדושים שלהם, שבהם יושבים ועוסקים להמשיך ולהאיר האמונה בישראל שהוא כלל התורה, היה להם לכל עיר אלפים אמה מגרש וכו', שמשם אנו למדים תחום שבת, כי הם עוסקים להמשיך הדרכים הקדושים הנ"ל על ישראל, שהם בחינת 'אזמרה' וכו' ו'איה' וכו', שהם בחינת אלפין כדי שלא יצא שום אחד מישראל מהגבול, על־ידי שממשיכין ומאירין בהם שתי הדרכים הנ"ל, שהם בחינת תחום שבת, כנ"ל.

וזהו בחינת 'אלף אמה מגרש ואלף אמה שדות וכרמים'. 'אלף אמה מגרש' - שהיה פנוי לכל, כמו שפרש רש"י שם - זה בחינת הלמוד של 'ואיה' הנ"ל, שהוא בחינת אלף, כנ"ל, שהוא בחינת מגרש שהוא פנוי לגמרי, כי בחינת 'איה' הנ"ל שמחיה ומקים אפלו הנופלים לבחינת מקומות הרחוקים ביותר, כנ"ל, שחיותם מבחינת ההעלמה של בחינת 'איה' כנ"ל - זה בחינת חלל הפנוי, ששם, כביכול, פנוי מאלקותו, כמובן מדבריו שדבר עמי אז, כנדפס שם בסוף, שהוא מרמז במאמר רבותינו ז"ל (שבת עז:): 'כל חללא דעלמא' וכו', עין שם. אבל באמת לאמתו גם בחלל־הפנוי נעלם אלקותו יתברך. וזהו בחינת מה שמקבלין חיות מ'איה' וכו'. וזה בחינת 'אלף אמה מגרש' - שהיה פנוי מכל, לתקן על־ידי־זה בחינת חלל הפנוי, להחיות אפלו הנופלים לשם - להאיר בהם בחינת האלף, שהוא בחינת 'איה', וכנ"ל.

ואלף השני הוא 'אלף אמה שדות וכרמים' - זה בחינת הלמוד הקדוש של 'אזמרה' הנ"ל, שהוא גם כן בחינת אלף כנ"ל, שהוא בחינת אלף אמה של שדות וכרמים, כי כשמוצאים הנקדות טובות בישראל ומחזירים אותם להשם־יתברך, על־ידי־זה, מזה זורעים שדות ונוטעים כרמים, בבחינת (תהלים קז, לז): "ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה", כי הטוב שבישראל שמגלין הצדיקים - עושים פרות בשדה העליונה, ששם כל עבודתה לזרעה ולנטעה, כידוע ומובן בדבריו ז"ל.

ועל־כן אומרים מזמור הזה בכניסת שבת, שהוא מזמור 'הודו' שמדבר מכל מיני צרות ישראל, שהם צרות הנפש שסובלים בכל ימי החל, שהם בחינת תעו במדבר וכו' ויזעקו אל ה' וכו'. וכן ישבי חשך וצלמות וכו' ויזעקו וכו' יודו לה' חסדו ונפלאותיו וכו'. שכל הנסים והנפלאות האלה שהשם־יתברך עושה עמנו להצילנו מכל רע ולשאר על עמדנו, הכל נעשה בכח הצדיקים האמתיים, שהם מחזקים אותנו על־פי הדרכים הקדושים הנ"ל, שעקרם נמשך על־ידי קדשת תוספות שבת, כנ"ל, על־כן אומרים זאת בכניסת שבת, ומסימים ישם מדבר לאגם מים וכנ"ל, ויזרעו שדות ויטעו כרמים, הינו כנ"ל.