# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/8/

ואגב דאתינן להכא לעסק בענין השתי תורות הנ"ל שהם 'איה' ו'אזמרה' וכו'. נבוא לבאר על פיהם מאמר רבותינו ז"ל בשבת (דף עז ע"ב), בהאגדה הפליאה מאד, והוא מה ששאל רב זירא לרב יהודא וכו', ואי בעי מיניה כל חללי דעלמא הוה אמר ליה וכו'. וכבר זכינו שגלה לנו אדוננו מורנו ורבנו כמה שאלות מהם, וגם אמר לי שהרבה מדברי האגדה הנ"ל שיך להתורה 'איה' הנ"ל ולשאר תורות שגלה אז בעת ההוא, כנדפס שם במקומו בסימן י"ב אצל התורה 'איה' הנ"ל, עין שם. עתה שלח ה' בלבי לבאר שתי שאלות על־פי שתי תורות הנ"ל.

וזה לשון הגמרא:

מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא? משום דדירי בחלפי, ואי קשיא - נדיא ומתעורא.

ופרש רש"י: קמצא. ארבה. חלפי. ערבה. ואי קשיא נדיא ומתעורא. ואם היתה קשה תנוד ותעקר כשתכה בעצם. ומתעורא. ויסתמו עיניה וכו'.

[מה הטעם שהקרנים של הארבה [שדרכה היא רואה] הן רכות? משום שהיא דרה בין שיחי הערבה, ואם תהיינה הקרנים קשות הן עלולות לנוד ולהתלש כשפוגעות במשהו קשה - ותתעור.]

כי כבר מבאר בסוף סימן י"ב הנ"ל, שבחינת 'איה' הנ"ל שהוא 'מאמר סתום בראשית', שמשם דיקא מקבלין חיות מקומות הרחוקים מאד מגדל ההעלמה וההסתרה - זהו בחינת סוד חלל הפנוי, שמשם צמצם, כביכול, אלקותו יתברך וכו', ועל־כן אי אפשר לתרץ הקשיות והחקירות הבאים משם, כמבאר כל זה היטב בהתורה "בא אל פרעה" בלקוטי א' בסימן ס"ד, עין שם היטב. ואיתא שם, שחיות החלל הפנוי שבאמת נעלם שם אלקותו יתברך, ואף־על־פי־כן הוא בבחינת פנוי מכל, שנראה לפי דעת אנושי כשני הפכים, אך באמת שניהם אמת, אך אי אפשר להבין זאת עתה בשכל אנושי, ועל־כן כל הקשיות הבאים משם אסור לכנס בהם לישבם ולתרצם, כי עליהם נאמר (משלי ב, יט): "כל באיה לא ישובון", רק להתחזק באמונה לבד. ומבאר שם, שחלל הפנוי הוא בבחינת ארבה, שהוא קמצא, כי הוא 'כההוא קמצא דלבושיה מיניה וביה' (בראשית־רבה כא, ה), עין שם.

ובאמת גם ענין בחינת 'איה' הנ"ל, הוא גם כן בחינת ההעלמה של חלל הפנוי כנ"ל, ועל־כן מי שנופל, חס ושלום, למקומות הרחוקים האלו הבאים משם, עקר עצתו - שיחפש ויבקש את השם־יתברך גם משם, כי באמת לאמתו גם שם נעלם ה' יתברך, אך אי אפשר למצאו בשום שכל וסברא כי אם על־ידי הבקשה והחפוש 'איה' וכו' וכנ"ל. והבן הדברים היטב לעצה להתחזק בכל מקום שהוא, בכל מה שיעבר עליך כל ימי חייך, כי אינך יודע מה יעבר עליך. ומי שרוצים להכניסו בדרכי הקדשה באמת - אי אפשר לו לכנס בשלמות כי אם כשמנסין אותו בבחינה זאת, שנופל למקומות כאלו, וכשמחזק את עצמו על־פי הדרך של 'איה' הנ"ל, אז יזכה שתהיה הירידה תכלית העליה וכו' כנ"ל, אבל צריך להיות חזק מאד מאד בדעתו. ועקר ההתחזקות הוא - שידע חסרון דעת האנושי, שבאמת אין לנו שום שכל כלל, כמו שכתוב (משלי ל, ב): "כי בער אנכי מאיש" וכו'. ואנו מחיבים להשליך ולבטל שכלנו לגמרי, רק להאמין בדברי הצדיקי אמת, שבאמת יש חיות אלקות בכל המקומות הרחוקים מאד מאד - אפלו במקומות המטנפים וכו' שנאמר עליהם (ישעיה מב, ח): "וכבודי לאחר לא אתן". רק שאי אפשר בשום שכל אנושי למצא שם כבוד אלקותו יתברך, מאחר ששם פנוי מאלקותו יתברך, בבחינת "וכבודי לאחר לא אתן", רק צריכים שם לחפש ולבקש 'איה מקום כבודו' וכו' וכנ"ל. ורק על־ידי־זה יעלה בתכלית העליה, וכנ"ל.