# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1263/66/9/

וזהו בחינת מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא? 'קמצא' - הוא בחינת סוד חלל הפנוי, שהוא 'כההוא קמצא דלבושה מיניה וביה' כנ"ל. 'קרנא' - זה בחינת חיות אלקות הנמשך לשם בהעלם גדול, כי קרן מרמז על התחזקות של החיה או האדם, כי עקר חזק השור והחיות הוא בקרנות שלהם. ועל־כן גם התחזקות האדם מכנה בשם 'קרנות', כמו שכתוב (דברים לג, יז): "וקרני ראם קרניו" וכו'. וכמו שכתוב (תהלים עה, יא): "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק". שפרושו - שמגדע התחזקות הרשעים וירומם התחזקות הצדיק. וכתיב (עמוס ו, יג): "הלוא בחזקנו לקחנו לנו קרנים". וכן הרבה במקרא. וזה בחינת "וירם קרן לעמו" וכו' (תהלים קמח, יד), וירם קרן משיחו" (שמואל־א ב, י). ועקר התחזקות של כל הברואים הוא כפי חיות אלקות הנמשך להם דרך הקדשה או דרך הסטרא־אחרא, רחמנא־לצלן, כי הארת חיות אלקותו יתברך מכנה גם כן בשם 'קרן', כמו שכתוב (חבקוק ג, ד): "קרנים מידו לו". וזה בחינת (שמות לד, כט): "כי קרן עור פניו".

ושאל: מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא? שחיות והתחזקות של בחינת חלל הפנוי הוא בבחינת 'רכיכא', כי אין רואים שם שום אור, והוא דק מן הדק, והוא נדחה ונתעלם בפני כל הנכנס לשם, כדרך דבר הרך שהוא נדחה בפני כל. והשיב: 'משום דדירי בחלפי - פרש רש"י: 'ערבה'. זה בחינת כל הרחוקים מהקדשה מאד, שהם בחינת (ויקרא כג, מ): "ערבי נחל", שאין בהם לא טעם ולא ריח, שלהם נמשלו פושעי ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא־רבה ל, יב). ואי קשיא וכו' - הינו שהשיב: שאדרבא! במקומות כאלו עקר ההתחזקות הוא דיקא על־ידי־זה, על־ידי בחינת רכיכא - שהוא בחינת (תהלים מו, יא) "הרפו ודעו כי אנכי ה'" וכו'. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל (תענית כ.): 'לעולם יהא רך כקנה ואל יהיה קשה כארז'. כי קנה אפלו כל הרוחות שבעולם אין יכולין להזיזו ממקומו, כי הוא רך ונכפף בפני כל, ואף־על־פי־כן הוא אמיץ וחזק מאד בשרשו, ואין יכולין הרוחות לעקרו ממקומו, חס ושלום, מה שאין כן אם היה קשה כארז וכו'.

הינו כי במקומות כאלו, שהם בחינת חלל הפנוי, שם אסור לכנס בקשיות ותרוצים כלל, בבחינת (תהלים צח, ה): "אל תקשו לבבכם", כי עקר ההתחזקות הוא דיקא על־ידי שהוא 'רך כקנה', שעל כל השאלות והקשיות והבלבולים שמבלבלין אותו, הן המונעים והחולקים והמתנגדים מבני אדם, הן רבוי הבלבולים שבמח - על כלם לא ישיב דבר, בבחינת (תהלים לח, טו): "ואהי כאיש אשר לא שמע ואין בפיו תוכחות", כי הקשיות והבלבולים הבאים משם אי אפשר לישבם כנ"ל. ואף־על־פי־כן הוא חזק באמונה מאד, כקנה הרך הנשרש במים, שאף־על־פי שנראה כנכפף בפני הרוחות, אף־על־פי־כן הוא חזק בשרשו מאד. כמו כן צריך האדם שיהיה חזק באמונתו כפי שקבלנו מאבותינו ורבותינו, ולא ישמע לשום קשיא ובלבול כלל הבאים ממקומות כאלו, ולא ישיב עליהם כלל, כאלו אין בפיו מענה, עד שנדמה להם כאלו הוא נכפף בפניהם, חס ושלום, ובאמת זהו עקר התחזקותו בבחינת 'רך כקנה', כנ"ל.

ועל־כן דוד המלך, שהוא בחינת משיח, שעקר התקון על ידו, ועקר התקון הוא לתקן מקומות הרחוקים מאד הנ"ל - להעלות משם כל הנופלים לשם, רחמנא־לצלן, על־כן בעת שנמשח דוד נאמר (שמואל־ב ג, לט): "ואנכי היום רך ומשוח מלך", הינו בחינת 'רך כקנה' הנ"ל, שזאת הבחינה בשלמות - אין מי שיזכה כמו משיח שיכבש כל העולם ויתקנו על־ידי בחינה זאת.

וזהו בחינת מה שכתוב ביוסף הצדיק (בראשית מא, מג): "ויקראו לפניו אברך", שהוא בחינת (בראשית־רבה צ, ג) 'אב - רך'. הינו אף־על־פי שהוא אב בחכמה, אף־על־פי־כן הוא בבחינת רך, בחינת 'רך כקנה' הנ"ל, כי גם יוסף הוא בחינת משיח, בחינת (סכה נב.) משיח בן יוסף, וכנ"ל.

וזהו ואי קשיא נדיא ומתעורא - ששם במקומות כאלו שנעלם האור מאד, אם יהיה קשה לו ויכנס בקשיות ותרוצים - מתעורא, שי סתמו עיניו כעור וישאר בחשך לגמרי, כי אי אפשר לישב הקשיות והבלבולים הבאים משם, על־כן צריכין שם להיות רך, בבחינת 'רך כקנה' לבלי להשיב דבר, רק להיות חזק בשרש גדילתו ושרשו - להתחזק באמונה שלמה ולבקש ולחפש את השם־יתברך שם גם כן, בבחינת 'איה' הנ"ל, ואז דיקא יזכה לתכלית העליה כנ"ל.