# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/62/1/

וקצור הדברים, שיש שלש מדות שהם מפסידין היראה, שהיא בחינת ירושלים (בראשית רבה נו, י). והם, תאות אכילה, ומשגל, וממון. והם בחינת 'שלש משמרות הוי הלילה' (ברכות ג.). ותקונם על־ידי ימים טובים שהם שלש רגלים, ואז זוכין לנבואה על־ידי המלאך הנעשה על־ידי יראה. ועל־ידי נבואה זוכין לתפלה. ואזי אין צריכין לרפואות, כי נתרפאין על־ידי דבר ה', שהוא המלוה הגדול. כי 'כל כוכביא לוין דא מן דא - סהרא לוי מן שמשא' וכו' (תקוני זהר תקון מד, פב:). ומשם מקבלין כח כל העשבים. אבל כשאוחזין בבחינת תפלה, בחינת דבר ה' (תהלים לג, ו), שהוא המלוה הגדול, אז נתרפאין על־ידי דבר ה' ואין צריכים לעשבים, כי נמשך כח הרפואה בלחם ומים, כי כל העשבים חוזרים כחם לשרשם שהוא דבר ה', ואז נמשך כח הרפואה ללחם ומים וכו'. וזה בחינת התנוצצות משיח וכו'. ואז יכולין לעשות ראש־השנה, כי ראש־השנה הוא חסד גדול שנתן לנו ראש־השנה יום הדין בראש־חדש - שאז השם־יתברך בעצמו, כביכול, מתחרט ואומר, הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח. ועל־ידי־זה יש לנו פתחון פה להתחרט ולבקש כפרה וכו', עין שם כל זה היטב.