# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/1274/62/2/

והנראה שכלו קשור זה בזה ונעוץ סופו בתחלתו, כי כל זה הוא בחינת ראש־חדש, בבחינת מעוט הירח ומלואה. כי אלו השלש מדות, שהם מפסידי היראה, שהיא בחינת ירושלים, הם בבחינת מעוט הירח, שמשם יניקת הסטרא־אחרא, שממנה כל התאוות רעות בפרט אלו השלש תאות הנ"ל, שהם כלם מבחינת מעוט הלבנה, כי תאות משגל נמשכת מהקלפה הידועה שהיא באה מחסרון המאורות, כמו שכתוב (בראשית א, יד): "יהי מארת" - חסר, דא לילית (תקוני זהר תקון מד, פב:), שיניקתה ממארת חסר, דהינו מעוט הירח. וגם תאות ממון תלוי בתאות משגל, ויניקתו גם כן משם, כמבאר בדברי רבנו במאמר "צוית צדק" (סימן כג), עין מה שהביא שם מאמר התקונים (דף קמ.) שקרא תאות העשירות 'אסכרא לרביי' - 'מחייכת בהו בעותרא בהאי עלמא' וכו'. וזה בא ממארת חסר, כידוע (עין ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ג). וכן תאות אכילה. עקר התאוה היא בבחינת (משלי יג, כה): "ובטן רשעים תחסר", כי מה שהוא מכרח לקיום הגוף - אין זה נקרא תאוה. רק מה שהוא מותרות, בחינת "בטן רשעים תחסר", שזהו בחינת "מארת" חסר, הפך "צדיק אכל לשבע נפשו", שהוא בחינת אור מלא, (כמבאר במאמר "ויהי מקץ" סימן נד).

נמצא, שכל אלו השלש תאות הם בבחינת חסרון הלבנה, בחינת מארת חסר. ועל־כן הם נרמזין בדברי רבותינו ז"ל בשלש משמרות של הלילה, כי משם יניקתם - מבחינת חסרון הלבנה, שהיא "המאור הקטן לממשלת הלילה" (בראשית א, טז). ועל־כן הם מפסידים את היראה שהיא ירושלים, כי ירושלים היא בחינת מלכות, בחינת מאור הקטן וכן יראה היא גם כן בחינת מלכות, כמובא (תקוני זהר ו.). ועל־כן אלו השלש מדות, שהם יונקים מחסרון הלבנה, שהיא בחינת מעוט המלכות, על־כן הם מפסידי היראה, שהיא בחינת ירושלים, בחינת מלכות (זהר לך לך צד.), כי כל מה שמתגברים חס ושלום, אלו היונקים ממעוט הלבנה - נתמעט הלבנה ביותר.

ותקונה על־ידי יום טוב, כי יום טוב הוא בחינת תקון למעוט הירח, בחינת מלוי הלבנה, כי הימים טובים מונין ללבנה והם תקונה, כמובא. ועל־כן כל השלש רגלים הם בעת מלוי הלבנה, כי הם בחינת תקונה ומלואה, ועל־כן נקרא 'יום טוב', בחינת (בראשית א, ד): "וירא אלקים את האור כי טוב", שהוא בחינת אור מלא הפך מארת חסר. ועל־כן אלו השלשה יום טוב, שהם בחינת מלוי הלבנה, הם מתקנים שלש תאות הנ"ל, שהם בחינת חסרון הלבנה. ועל־ידי־זה זוכין לנבואה, ועל־ידי נבואה זוכים לתפלה, כי כל זה נעשה על־ידי תקון ומלוי הלבנה, שהיא בחינת שלמות המלכות, כידוע (זהר נח סז.), ומשם בא נבואה, כי נבואה נמשכת מן המלאך הנעשה על־ידי היראה. והמלאך הוא בחינת השכינה (לקוטי הש"ס להאריז"ל ברכות ג.), בחינת (שמות לג, ב): "הנני שולח לפניך מלאך", כמו שבאר רבנו, נרו יאיר, והוא משפיע נבואה בעת שעולה למעלה ממקום הנבואה, דהינו למעלה מנצח־הוד־יסוד (עין זהר צו לה.), וזה נעשה ביום טוב, כידוע (פרי־עץ־חיים, מקראי קדש פרק ג), והבן, עין במאמר הנ"ל בסוף. ואזי זוכים לתפלה, שהיא בחינת מלכות גם כן. ואזי אין צריכים לרפואות, כי יכולין להתרפאות על־ידי דבר ה', שמשם מקבלין ולווין כלם, כי 'כל כוכביא לווין דא מן דא, סהרא לווה מן שמשא'.

והנה נדקדק, למה תפס מכל הלואת הכוכבים מה שסהרא לוי מן שמשא, הלא כלם לווין זה מן זה, ולמה פרט סהרא לוי וכו'? אך לפי הנראה, כי כל הלואת הכוכבים שלווים זה מזה, ועל־פי זה מתנהג סדר מערכת השמים, כל זה תלוי בהלואת סהרא מן שמשא, דהינו מעוט הירח, שהיא בחינת מעוט המלכות, וכשאין נתגלה מלכותו יתברך בחינת דבר ה', אז שיך ההלואה, שכלם לווין זה מזה, כי מתנהג הכל כסדר, שזה מקבל מזה וזה מזה וכו'. אבל כשנתגלה בחינת דבר ה', אז נתבטלין כל ההלואות, כי אז נתגלה שאין שום סדר חיוב הטבע ומערכת השמים כלל. רק הכל כאשר לכל, כלם כאחד מקבלין מהמלוה הגדול, דהינו דבר ה', כי (תהלים קג, יט): "מלכותו בכל משלה", וכמו שהגלגל העליון מקבל מדבר ה' - כן העשב הפחות מקבל מדבר ה'. כי זה הבעל תפלה ממשיך ומגלה בחינת מלכות, בחינת דבר ה' - למטה בעולם השפל הזה, וממשיך אלקותו יתברך למטה. נמצא, שעל־ידי שנתגלה דבר ה', שהוא בחינת מלכות, שזה בחינת תקון הלבנה ומלואה, אז נתבטל כל ההלואות מה שלווין זה מזה, כי כלם לווין רק מהמלוה הגדול שהוא דבר ה'. נמצא, שכל ההלואות של הכוכבים הם רק על־ידי מעוט הירח, דהינו בחינת מעוט המלכות. ועל־כן דקדק 'כל כוכביא לווין דא מן דא, סהרא מן שמשא', כי הכל תלוי בזה, כנ"ל.

ואז כל העשבים חוזרין כחם לשרשם, שהוא דבר ה'. וזהו שלמות בחינת מלוי הלבנה, כשחוזרין אל המלכות דקדשה כל הניצוצות המלבשין בכל הדברים שבעולם, שהם באים ממעוט הירח, שהוא מעוט המלכות, שמשם באין כל הניצוצות שהם הכחות המלבשין בכל העשבים. ועתה על־ידי בחינת תקון מלוי הלבנה, שהיא בחינת מלכות, חוזרים כל הכחות והניצוצות לשרשם, וזהו בעצמו מלוי הלבנה ותקונה, כנ"ל. וזהו בחינת התנוצצות משיח, כי מלוי הלבנה היא בחינת מלכות משיח שאז עתידים ישראל להתחדש כמותה. ואז יתקים (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה", ולא יהיה בה שום מעוט.